למה רק אני מבינ/ה את מה שהילד/ה שלי אומר/ת?
בזמן שאנחנו ההורים מבינים כל מבט חיוך מילה או תנועה של הילד שלנו, הגננת/סבא וסבתא/דודים/חברים לא מצליחים להבין את הילדים. למה?!?
דבר ראשון ומרכזי היא העובדה שאנחנו מכירים את החוויות שהילד חווה ויכולים להשלים הרבה פעמים את החסר מתוך ההכרות עם הילד, סדר יומו, הרצונות שלו והאהבות שלו.
לפעמים קשה לנו לשים לב שאנחנו משלימים הרבה מילים לא ברורות וחלקי משפטים לסיפור שלם, עשיר ומלא כוונות.
לעיתים קרובות הדיבור עצמו אינו ברור. ישנן סיבות מרובות למובנות דיבור ירודה:
ראשית התפתחות נורמלית של שפה מבשילה בהדרגה
התפתחות השפה בכלל והתפתחות הדיבור בפרט הוא תהליך הדרגתי בעל שלבים ואבני דרך המתקדמים ומתפתחים עם השנים. למשל ככל שגדלה היכולת של הילד להפיק את הצלילים השונים בשפה עולה מובנות הדיבור.
מחקרים שונים (ד”ר א. בן דוד 2014, ש. בן צבי 1978) חיפשו מהי הנורמה ברכישת ההגאים בעברית, כלומר מהו הגיל בו רוב האוכלוסיה הנורמלית* (ללא הפרעות התפתחות, שמיעה, תקשורת, קוגניציה וכו’) הוגים את הצלילים.
נורמות מקובלות לדוגמא:
/b,p,m,n / עד גיל 3 שנים נרכשים העיצורים- מ, נ, פ, ב
/k,l / עד גיל 3 שנים ושישה חודשים העיצורים- ל’, ק’
/ʁ/העיצור- ר’ עד גיל 4 שנים
עד גיל 6 שנים העיצורים השורקים – ש’ צ’ ס’ ז’ /ʃ, ʦ, s,z /
כמובן שישנם ילדים שאצלם כבר בגילאים צעירים יותר יכולת ההגיה בשלה, אבל ילד שלא הוגה למשל ר’ בגיל 3 שנים-אינו מתאים לטיפול אצל קלינאית תקשורת ויש להמתין עד לגיל 4 שנים.
קושי בהיגוי צלילים (תנועות ועיצורים) אחרי גיל הרכישה
ישנם ילדים שאברי ההיגוי חלשים וישנו קושי מוטורי או תחושתי המעכב את תהליך הרכישה והם עדיין לא הוגים צלילים מסויימים למרות גילם.
“סבתא תתני לי תותריה היום?”
“מה לתת לך?”
“לא לתת לתנות, תתני לי”
דוגמא שכיחה של שיבוש היגוי נפוץ- החלפה של ק’/כ’ בת’. כאשר יש שיבוש בודד לרוב מצליחים האנשים הקרובים לבנות “מילון” חדש ולתרגם את דבריו שלי הילד. כאשר ישנם שיבושים מרובים עבודת התרגום נעשית קשה יותר ולילד יותר קשה להביע רעינות שאינם קשורים לכאן ועכשיו. כאשר אין תמונה או התרחשות עכשוית אלא משהו שקרה קודם, עם אבא או בגן, משימת השיתוף נעשית קשה יותר ואף מתסכלת לילד. במקרה כזה עדיף לא ללמד את הילד איך להגות, אלא לפנות לאנשי מקצוע. זאת מכיוון שלעיתים הורים מלאי כוונות טובות עלולים לשרש את השיבוש או ליצור שיבוש חדש שקשה יותר יהיה לתקן.
קשיי שמיעה- ישנם ילדים שנולדים עם ירידה קבועה בשמיעה וישנם ילדים רבים מאד שסובלים מנוזלים ודלקות באוזניים שגורמים לירידה זמנית בשמיעה.
בנקודה זו חשוב לי מאד להסב את תשומת לבכם כי חשוב להתייחס ברצינות רבה לדלקות ונוזלים חוזרים ונשנים באזנים.
חשוב לערוך בדיקות שמיעה (ובתוכן גם בדיקות טימפנומטריה- בדיקה של לחץ באוזן התיכונה שמזהה קיום של נוזלים ודלקות) בכדי לעקוב אחר הנושא.
בדרך כלל לקראת גיל 5 כאשר הפנים של הילד מתארכים וגדלים משתנה הזווית של התעלה (אוסטכיוס טיוב) האחראית על אוורור האוזן התיכונה על ידי חיבור בין האוזן התיכונה לחלל הפה. אז שכיחות התופעה יורדת משמעותית.
למרות שתופעת הירידה הזמנית בשמיעה לרוב חולפת, במקרים הללו היא מתרחשת בתקופה קריטית, התקופה בה השפה נרכשת.
כאשר יש קושי בשמיעת כל חלקי המילה בבהירות, פעם שומעים ופעם לא פעם, השפה וההיגוי עלולים להפגע.
לכן הורים יקרים, כאשר הילד מבקש חזרות רבות אחר דבריכם, שואל המון “מה?” או סובל מדלקות ונוזלים באזנים, בצעו בדיקת שמיעה במכון שמיעה.
אם קיימת ירידה בשמיעה או דלקות ונוזלים חוזרים באזנים- גשו לרופא אף אוזן גרון וטפלו בנושא (קיימות אפשרויות מגוונות לטיפול ע”פ החומרה וההישנות של הבעיה, החל מנרות ועד לכפתורים).
קשיים בתכנון הדיבור- תופעה נפוצה בה מובנות הדיבור ירודה במיוחד, ילדים אלו הוגים רבות את אותה המילה במספר אופנים משתנים מעת לעת למשל המילה “חתול” תהיה פעם “אתול” פעם “”תתול” ופעם “חתול”, זאת מכיוון שמערכות הצלילים ומערכות הארטיקולציה (אַרְטִיקוּלַצְיָה [מז] [ש”ע; נ’] חיתוּך הדיבּוּר, פעולת כּלי הדיבּוּר לשֵם הפקת הֶגֶה מסוּיָם.) טרם מתואמות ורבות גם מערכת התכנון התחבירי. לעיתים קרובות ישנו גם קושי בתכנון מוטורי כללי וילדים אלו נוטים להתקל וליפול ולהראות מעט מסורבלים.
כדאי מאד לילדים אלו לצאת הרבה לגני השעשועים (גם אם קר ויש רוח בחוץ…), לטפס, לקפוץ, לרוץ ולהתגלגל ולפנות לתמיכה מקצועית בנוגע לתכנון הדיבור מכיוון שככל שמאבחנים ומטפלים מהר יותר הטיפול הינו קצר יותר ויעיל יותר. החשוב מכל הוא שככל שמטפלים מוקדם יותר הסיכוי לפתח המנעות מדיבור קטן. ילדים לא מובנים עוברים חוויה מתסכלת בה הם מתרגלים להיות לא ברורים לסביבה. בגילאי 4-5 מתפתחת אצל ילדים רבים מודעות לנושא ולהיותם לא מובנים, ולכן הם עלולים לפתח תסכול. תסכול יכול לגרום להמנעות ולתופעות אחרות.
ולסיום, גם כאשר ילדכם אינו מובן נסו להקשיב ולהתיחס לתוכן שהוא משתף אתכם בו ולא לאופן בו הוא נשמע.
אל תעירו לו על שיבושי ההיגוי ואל תקטעו את דבריו לצורך תיקון! לאחר שהוא מסיים אתם יכולים לחזור על דבריו באופן תקשורתי ולא ביקורתי. כך תבטיחו שהוא לא יפתח קושי רגשי סביב הדיבור וחלילה לא ימנע מלהביע את עצמו מילולית.
הדפסת כתבה
