להצביע או לא להצביע- זו השאלה!??

מאמר דיעה: אמיר אביטל

הבחירות לכנסת ה 20 מתקרבות, ובנו הגרים בחו”ל עולה הדילמה; האם לגשת להצביע או לא?

זכות הבחירה לכנסת מעוגנת בחוק יסוד הכנסת.

הזכות לבחור והזכות להיבחר הן בין חירויות היסוד המרכזיות והחשובות ביותר. הזכות להתמודד בבחירות היא זכות יסוד מדינית, המבטאת את רעיון השוויון, חירות הביטוי וחופש ההתאגדות. מכאן, כי קיומה וההקפדה על שמירתה של זכות זו, הם מן הסימנים המובהקים של חברה דמוקרטית.

– ע”ב 1/88 ניימן נ’ יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, פ”ד מב(4) 177, 185

הצבעת חוץ:

בישראל מותר להצביע רק באופן אישי ומתוך ישראל. זאת מלבד דיפלומטים, שליחים המקבלים את שכרם ממשלת ישראל או מההסתדרות הציונית ישירות, וכיוצא באלו. ע”פ המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשאר העולם קיימות לפחות 115* מדינות המאפשרות הצבעה מחו”ל, תחת סייגים שונים, כגון הגבלת שנות השהיה בחו”ל.  אך מגמה זו מתרחבת.
שיעור ההשתתפות בבחירות לכנסת 19 (ינואר 2013), עמד על 67.8% והיה ונמוך בהרבה ממערכות הבחירות שקדמו ל 1999 (80%) . כדי להרים את אחוז ההצבעה וכמובן מסיבות אלקטוראליות, עלה עניין ההצבעה מחו”ל בהקשרים שונים.
הצבעת חוץ הוזכרה למשל, בהסכם הקואליציוני שחתמה סיעת הליכוד עם סיעות הקואליציה ערב הקמת הממשלה ה-32 (2009): “הממשלה תגבש הצעת חוק ממשלתית שתאפשר הצבעה של ישראלים השוהים בחו”ל ביום הבחירות, בתנאים ובתבחינים שיוסכמו על דעת הסיעות החברות בקואליציה. הצעת החוק תונח על שולחן הכנסת בתוך שנה מיום כינון הממשלה”
הצעה זו עולה לפעמים ע”י סיעתו של אביגדור ליברמן , ישראל ביתנו. גם מזכיר הממשלה צבי האוזק ניסה לקדם ב 2012 תזכיר להצעת חוק שתתיר הצבעה לישראלים בחו”ל.
אך כרגע המצב הישן עדיין שריר וקיים, אין בו שינויי וההצבעה מותרת רק מהארץ.

הדילמה:

“כשהיינו בארץ”, למי שכבר שכח, היו דיונים לפני כל בחירות על מעורבותם של יהודים החיים בחו”ל וטסים במיוחד לארץ בכדי להצביע, וכמה שזה לא הוגן, ומעיק.  מדוע אדם שאינו גר בארץ, צריך להשפיע על גורל אלו שכן? הרי יש בכך חוסר הגינות ממדרגה ראשונה, או שלא?
בינתיים קורים דברים והעולם הפך גלובאלי. בכל רגע נתון אזרחים רבים שוהים מחוץ למדינה, סטודנטים, תרמילאים, תיירים, אנשי עסקים או בעלי קרובי משפחה בחו”ל שטסו לבקרם. מדוע לא לאפשר לפחות להם להצביע?
אלא שהשאלה המוסרית הקשה יותר נוגעת למי שכבר שנים מתגורר בחו”ל. כרגע מדובר באומדן של מעל ל חצי מיליון** ישראלים בחו”ל. שוב, כתושב חו”ל, הטיעונים של למה לא ללכת להצביע הם דיי ברורים. אבל אחרי מחשבה עמוקה הטיעונים של למה כן להצביע עולים, לדעתי וגוברים וקיים גם פן סובייקטיבי שאתייחס אליו מאוחר יותר.
אז למה כן?
ובכן, מי שגר בחו”ל ומסתכל מרחוק בפרספקטיבה רחבה, ומתחבר לתקשורת ישראלית ולמידע רב כיווני לגבי מה שקורה בארץ, יכול טכנית להביע דעה מבוססת בקלפי. הוא יכול אולי אפילו למתן בכך את השפעת הצבעות “מצב-הרוח” שהובילו למה שקרה עם ד”ש, שינוי, המרכז,  קדימה, ויש עתיד, או לחילופין הצבעה שבאה אחרי פיגועים (בשנות ה90) שהייתה מושפעת מכאן ועכשיו, ואופיינה בראיית קיצרת טווח.

לעניין עצמו: הרי המפלגות השונות מדגישות לפני הבחירות את העניין הלאומי, אינטרסים ארוכי טווח, ” העם היהודי” לדורותיו, נכסים לאומיים ונכסים אסטרטגיים. האם אתם לא חושבים שאם כך הם פני הדברים, יש מידה רבה של צדק מוסרי שגם מאות אלפי הישראלים החיים בחו”ל יישאו באחריות על  “הנכסים הלאומיים: המעצבים את עתיד העם והאומה?” שהרי אנו חלק מהעם, ונושפע ממצב האומה לדורות.
מעבר לכך, אנו המתגוררים בחו”ל עלולים להיות מושפעים מהחלטות העלולות להתקבל והנוגעות ישירות לגורלנו. ייתכן ונעשה בתבונה אם נשפיע על החלטות אלו.  למשל שינויי בחוק השבות, שינויי בנושאים הנוגעים להורינו, או ילדינו בארץ (בעיקר במצב בו אחד מההורים גר בחו”ל), נושאים כמו חינוך, בריאות, ביטוח לאומי, ענייני בתי- אבות, ואפילו קבורה. בנוסף  גם עניינים חופש תנועה, ויזות, אשרות והסכמים בין ישראל למדינות אחרות (הרי בשורה התחתונה זה תוצאה של בחירות וסדרי עדיפויות).

זכות מוסרית?!

כשמדינה, חברה והורים יולדים ילד ומשקיעים בו בזמן שגודל בארץ, ומתעצב בארץ, בכך הם בעצם “קונים ומקנים” לו את הזכות להשפיע על עתידם כחלק מהמשפחה הפרטית, המורחבת (חברה, עיר, קיבוץ) והכללית (מדינה ועם). ושוב לעניין הטיעון המוסרי. הרי כפי שהמדינה אינה פודה רטרואקטיבית את שירותו הצבאי ואו שירות המילואים, או כל מיני חובות אחרות של אדם כאשר הוא עוזב את המדינה, כך אולי אינה צריכה “לפדות/להפקיע את זכותו להצביע”?
יש האומרים שמי שאינו משלם מיסים בארץ אינו זכאי להצביע כלל, ויש בכך אמת. כשחושבים לעומק,
נושא המיסים והחיבור לחברה הישראלית הוא טיעון כבד, ויכול להיות שהצבעה צריכה להיות מותנית במספר השנים ומשך הזמן שאדם היה בארץ, שוהה בחו”ל ובתשלום מס כלשהו. אך גם כאן, כאשר אדם כבר אינו משלם מיסים ישירים הוא גם אינו נהנה מהזכויות שמיסים אלו מקנים לו ( תשתיות, קופ”ח, ב. לאומי, קבורה, ועוד כל מיני) כך שאולי מיסים אינם טיעון ולא צריכים להיכנס למשוואה?

לבסוף, כפי שהזכרתי לעיל אני גם חושב שנושא ההבנה מה עובר שם (בישראל) על אנשים היא עניין סובייקטיבי. לטעמי זה קשור ביכולת אמפטית, עניין, ומוטיבציות שונות ומשתנה בין אדם לאדם. או שיש לך את אלו או שאין. ואם יש, זה כשלעצמו מקנה לך את האור הירוק לשקול ברצינות להצביע ולהשפיע.
לא אטעה אתכם, אני מבין את הקושי המוסרי שבללכת להצביע כשאתה לא חי בארץ.  אבל אני מבין שבעתיים  את אלו שמתעקשים על כן. לי זה ניראה לגיטימי.

סימוכין:
* http://www.idi.org.il  (ניר אטמור, עופר קניג)
**https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m03082.pdf

הדפסת כתבה