שובה של המתכת הצהובה

מהנקודה שבה בריטניה החליטה בצורה מעוררת תמיהה למכור חצי מאחזקות הזהב שברשותה (נקודה זו המכונה בלעג התחתית של בראון, ראש ממשלת בריטניה דאז שמכר את הזהב של ארצו במחיר מגוחך. בתרגום לאנגלית זה נשמע יותר מצחיק), עד למחירו היום, הזהב היה אחת ההשקעות הטובות ביותר בעשור הנוכחי, בכתבה זו ננסה להסביר מדוע מתכת שאין לה כמעט ערך תעשייתי מגיע להישגים כאלו בעידן הדיגטלי.
עלייה בשווי של הזהב בעשר השנים האחרונות (מקור: Kitco)

מקור: Kitco — גרף מחיר הזהב ב10 השנים האחרונות

הסיפור של האדם והזהב הולך אחורה אל ראשית הציוויליזציה, במתכת הצהובה מגולמות תכונות אשר הופכות אותה לכל כך מיוחדת ונחשקת. קודם כל, היא נוצצת בצהוב מסנוור ואחיד שמכשף את העין, היא נדירה וקשה לכריה אך נמצאת במצבה הטהור בטבע. ולבסוף היא נצחית ביחס להרף העין של חיי אדם. זהב עתיק כמעט ואינו שונה מזהב שנכרה היום. תכונה אחרונה זו נותנת לזהב את הנצחיות הערכית שלו.
לאורך ההיסטוריה הזהב שימש בעיקר בתעשיית התכשיטים ויוחסו לו כוחות מיוחדים בנוסף ואולי אף בזכות שאין לו תפקיד משמעותי בתעשיות אחרות (למעט כמוליך בתעשיית ההי-טק) הוא שימש כמטבע.
במועד לא ידוע בהיסטוריה, סוחרי מתכות שמרו על הזהב עבור לקוחות במקום אחד מכיוון שהיה קשה ולא בטוח להעביר כמויות של זהב על מנת לסחור. סוחרי המתכת הנפיקו קבלות (שטר חוב) על כמות הזהב שנשמרה והסוחרים סחרו עם שטרות החוב הללו במקום עם הזהב הפיסי, כך החל למעשה המסחר בשטר הנייר.
יאדה, יאדה, יאדה, הגענו לשנות השבעים של המאה ה20. הנשיא האמריקאי ניקסון בצרות צרורות. הוא חייב לממן את מלחמת ויטנאם המתמשכת שעולה מליארדים לאוצר המדינה האמריקאי, אבל ומכיוון שהדולר האמריקאי מוצמד לכמות הזהב שנמצאת בכספת בפורט נוקס, ניקסון לא יכול פשוט

להדפיס כסף אלא הוא חייב לשמר יחס בין החוב האמריקאי לכמות הזהב שלו. אממה, אין לאמריקאים מספיק זהב, אז מה עושה ניקסון? הוא מנתק

באופן סופי את הקשר בין הזהב והכסף המודפס שהתקיים מאות שנים ומאפשר ייצור וגיוס כסף חופשי יותר בהתאם לגחמות השליט.
באותה תקופה הזהב שנמצא בארה”ב , בכספות בפורט נוקס הוא של כל המנצחות במלחמת העולם השניה וגם של חלק מהמפסידות ומצב זה נשמר עד היום. היחידה שעמדה על שלה וביקשה את הזהב חזרה מראש היא צרפת.
השינוי הזה הותיר את הכלכלה העולמית כתלויה בגחמותיו של הבנק הפדרלי האמריקאי , מכיוון שכל המטבעות העולמיים היו מוצמדים אליו והוא היה מוצמד לדולר והדולר בתורו היה מוצמד לכמות הזהב (ע”פ הסכם ברטון-וודס שנחתם ב1944), ברגע שההצמדה לזהב הסתיימה ….ובכן אתם מבינים לאן אני הולך עם זה.
אז למה אתה מספר לנו את כל זה? ואיפה הולנד נכנסת לסיפור כאן?
למי שנמנם מאז 2008 נעדכן: אנחנו בעיצומה של מלחמת מטבעות (מוניטרית) כלכלית. יפן , סין , ארה”ב וגם אירופה כולן בתורן מנסות להוריד את הריבית המרכזית (“מחיר הכסף”), לגייס כמה שיותר חוב ולהדפיס כמה שיותר כסף לתוך הכלכלות שלהן – במטרה כפולה: א. לפחת את המטבע (להוריד את ערכו ביחס למטבעות האחרים) ובכך בעצם לשקם את הכלכלה ויכולת הייצוא, וב. שחיקת החוב העצום שיש למדינות העולם הראשון כלפי העולם השני (סין מחזיקה כיום חוב אמריקני ע”ס של 1.3 טריליון דולר) יפן עושה את זה כבר תקופה ארוכה וכך גם ארה”ב. נהיה בוטים, הנסיונות הללו עלו בתוהו.
אם כל זה לא מספיק לנו, אז למשוואה נכנסת גם מלחמה כלכלית נוספת מול החזית הרוסית (אולי ארחיב על כך במאמר נוסף).
כפי שאתם רואים הנושא סבוך, רגיש ומורכב.
הולנד הקטנה שלנו, כמו רבות מהמדינות האחרות קוראת את המפה ונבהלת, מתחילה לחשוש שהניסוי הזה בייצור כסף הוא בעצם עסק כושל ולא באמת פתרון למצב הכלכלי. ועל כן לאחרונה, החזירה כמות גדולה של עתודות הזהב שלה מארה”ב לבנק המרכזי ההולנדי. החזרת הזהב מאחזקתה של ארה”ב כמוה כהבעת אי אמון בהתנהלות הכלכלית האמריקאית ומדגימה נטייה הולכת וגוברת לעצמאות כלכלית של מדינות רבות בעולם (בין המדינות שביקשו וקיבלו חלק מהזהב שלהן לאחרונה: רומניה, ונצואלה, גרמניה, אקוודור וכאמור הולנד)
לסיכום, בניסוח עדין, כלכלת העולם עוד לא חזרה לייציבות משמעותית מאז המשבר של 2008, תוכניות הייצוב והדפסת הכסף זכו להצלחה חלקית בלבד ואנו צפויים (בלי להיות דרמטי מידי) לעוד שנים רבות של חוסר יציבות כלכלית, הזהב מעצם תפקידו ההיסטורי ימשיך לשחק תפקיד חשוב כסחורה המשמרת ערך כלכלי וגם ככזו המאפשרת לנו הצצה אמיתית לגבי המתחולל מאחורי הקלעים בכלכלה העולמית.

משיכות הזהב שבוצעו ממשמורת הבנק המרכזי האמריקאי לידי גרמניה והולנד, בעוד לגרמניה ארה”ב סיפקה רק מעט מהזהב אותו היא מאחסנת להולנד סיפקה ארה”ב כמות עצומה של 122 טון , מתוך 600 טון שיש להולנד ברזרבות.