מה לקורס סטיילינג ומדע?

לפני כחודש עשיתי צעד משמעותי בדרך להסבה מקצועית, התחלתי קורס סטיילינג מן המניין.
צעד זה הדחיק הצידה את החשש וחוסר הוודאות לגבי תפקיד העתיד בחיי. צעד זה נזרע וצמח לאט לאט בתת מודע בחצי שנה האחרונה ועצם ביצוע ההחלטה הביא אותי לרגע לשקט הנפשי המיוחל – מצאתי את המיועד, מיד לאחר מכן כמובן שהשקט הנפשי הוסר בחרדות פרנסה עתידיות.

אז הקורס התחיל, מיקום הקורס – ת”א, המיקום שלי – ליידן רבתית. כן, בחרתי להרשם לקורס שמתקיים בישראל, הוא ענה (כמעט) לכל צרכיי בקורס שכזה, אחרי הכל בימינו המיקום זה לא הדבר הכי חשוב !?!?!?!?! אז מה אם כל בנות הקורס (נגיד ש…) דופקות הופעות ורק אני יושבת לי בהתחלה עם מכנסי פיז’מה מול המחשב. לי לפחות ניתן הכבוד בלהיות התלמידה הראשונה מחו”ל, ההתרגשות שם בשיאה, הן מתרגשות ממני ואני מתרגשת מהן. בהמשך, מסתבר שבתחילת כל שיעור עושים סבב בנות, כל אחת עומדת בתורה במרכז והשאר מנתחות את אופי הלבוש והאם הוא תואם למבנה גופה ויוצר את האשלייה הרצויה. אז אני במרחק נהנית לי לצפות מהצד עד שפתאום נאמר לי שבוע שעבר שגם אני אמורה לעלות למוקד, בכל שבוע עליי לשלוח תמונה לפני השיעור עם הלבוש של אותו היום (!!), בהתחשב שהשיעורים ניתנים בימי ראשון (יום המנוחה) אז בדרך כלל התלבושת כוללת טרנינג בייתי, לחלוטין פאשיניסטה בהתהוות. ביום ראשון האחרון אני מוצאת את עצמי בוהה בארון דקות ארוכות יודעת שעליי לעמוד במשימה, להתלבש ולהתאפר כאילו אני הולכת לקורס אבל בעצם להשאר בתוך ארבעת הקירות של חדר השינה שלי, לרגע הרגשתי קצת פאטתית, אומרים שהמטרה מקדשת את האמצעים אז זרמתי. מה שכן, יאמר לזכותי שיצאתי לרחוב ל- 60 שניות של צילום, כמובן שבדיוק באותו הרגע הקטנצ’יק התעורר משנת הטענת המצברים שלו ואני הייתי חייבת לרוץ אליו, ובזאת הסתיימה הפגישה שלי עם העולם החיצון לאותו היום.

הקורס פתח בפני עולם חדש ונרחב, גיליתי שסטיילינג זה בעצם מתמתיקה, מדע ופסיכולוגיה משולבים יחדיו בעטיפה שווה. לומדים על איזון, פרופורציה, פרופורציה מתמטית, סימטריה, כיווני תנועה (של הבגד, לא בכביש), אשליות אופטיות ועל זאת בעצם מבוססת כל התורה! אנחנו לא צריכות להיות רזות וגבוהות בכדי להראות טוב, כל אחת מאיתנו יכולה להראות מעולה בגוף שזכתה בו, הסוד הוא ביצירת האשלייה הנכונה והמתאימה למבנה הגוף שלך, הדגשת המקומות שאנחנו אוהבות וטישטוש המקומות שאנו מרגישות שלא עושים עמנו חסד.

כבר בשיעור הראשון ניתנת לנו המשימה (הבלתי אפשרית) הראשונה: “מעתה ועד להודעה חדשה אסור עליכן לקנות בגדים” !?!?!!!! חשבתי לרגע שקו האינטרט לא תקין ועל כן אני שומעת חלקי משפטים לא הגיוניים, ושוב אותו משפט חוזר על עצמו הפעם בליווי קולות התמיהה של הבנות בכיתה (או אולי זה היה קולי שלי מוכפל פי כמה וכמה), הרי מדובר פה בקבוצת נשים מכורות אשר רוצות להפוך את ההתמכרות למקצוע. דה… מסתבר שישנה סיבה ואפילו הגיונית מאחורי האיסור, קודם עלינו ללמוד ולהכיר את מבנה הגוף שלנו ואת הצבעים שמתאימים לנו לפני שאנחנו עוטות על החנויות לממש עד תום את מבצעי סוף העונה.
יצא ואיסור זה נפל בדיוק בתקופה בה פעם בשנה כל החנוית במרכז ליידן מוציאות את השלל לרחוב הקניות במכירות של 50-90% הנחה !! (יום זה אגב קיים בערים שונות בהולנד, בליידן זה קורה בדרך כלל ביום שישי הראשון ביולי, כדאי לכם לבדוק מתי בעיר או באחת הערים באזור שלכם זה מתרחש…).

מבקשת שישאר בינינו, אם הן היו מכירות אותי הן היו יודעות שאין מצב שאני צולחת את המשימה הזאת, אחרי הכל אני חסרת אופי ולא יודעת לעמוד בפיתויים, אז פשוט נסעתי לעיר לחפש בגדים בגרושים לילדים. תוך כדי שוטטות “במקרה” התמקד מבטי על דוכן של “אונלי” שם מכנסיים נמכרות בדרך כלל במחיר של 30-40 יורו ופתאום הם מציעים שני זוגות ב-10 יורו !!!! הסתמכתי על 40 שנות קיומי והידע שצברתי בשנים אלו בכדי לדעת שהמכנסיים המונחות למולי יכולות להתאים בול, אפילו החלטתי להתפרע ולבחור מכנסיים בצבעי פסטל פרחוניות שנחשבים לחלוטין יציאה מאזור הנוחות שלי. כן, האיסור יצר את האפקט ההפוך, אבל היי, קניתי מכנסיים פרחוניות…

מה שכן, חייבת להודות שאחד הדברים שהרעידו את עולמי בשיעור השלישי של הקורס הוא הגילוי שאני לא מבנה אגס (=משולש) ים תיכוני כמו שחשבתי כל חיי, הרי האגן והמטען האחורי שלי בימים מלאים יותר (ימי הצבא בשק”ם) יכולתי לחלוטין להצטרף לטלנובלה של הקארדשיאנס בתור האחות האובדת אבל…. אחרי מדידות הכתפיים, האגן והמותן גיליתי שיש לי כתפיים (!!) ואפילו יותר רחבות מהאגן. וקצת פחות מפתיע, יש לי רגליים קצרות ביחס לחלק העליון של הגוף.

לא רק למבני גוף נחשפתי אלא גם לתוכנת הפוליבור הממכרת, תוכנה המאפשרת בניית סטים וקולקציות, מעצבת אני לא אז לפחות ניתנה לי ההזדמנות לשחק עם עיצובים של אחרים ….

הדפסת כתבה