״בואי נצטלם בסלפי״
״לא יצא טוב, בואי נעשה עוד אחד״
״שניה, רק מעלה לסטורי״
נתקלתי במודעה בפייסבוק באותו בוקר, מוזיאון YOU ! והיו אפילו כמה תמונות מצורפות שנראו ממש מגניבות. בצבעים בוהקים ושמחים, כאלו שמשכו אותי ובטוח ימשכו את הילדים.
הייתה שם בריכה מלאה בכדורים כחולים, נראתה ענקית, ובמרכזה בר ורוד. נראה מושלם. קניתם אותי, יאללה הולכים.
הגענו ונכנסנו לאולם כחול ואת המעילים לקחה מאיתנו דיילת עם סרבל בצבע תואם.
הכניסה הייתה מרשימה. ירדנו במדרגות מפוספסות באדום ושחור (כן גם הקירות באותם הצבעים והפסים), והתחלנו את הסיור.
המדריכה, מספרת לנו באנגלית נלהבת שהגענו למוזיאון אחר היום.
בעודנו עומדים בתוך חדר קטן, מול תמונת ‘מונה ליזה’ נטולת פנים, במקומה הניחו מראה כדי שנוכל לראות את עצמנו. כמה יפים ונרגשים, עוד שנייה יוצא לנו סלפי חדש!
״זה לא יהיה עוד מוזיאון סטנדרטי כמו שאתם מכירים. אצלנו במוזיאון מותר ואף רצוי לגעת ולצלם, וכמה שיותר”, מדגישה המדריכה.
אני משגרת מבט אל הילדים, הם קצרי רוח להתחיל.
״אז בואו נתחיל בסיור״, היא אומרת.
אנחנו ממשיכים לחדר הבא, שם על הקיר בכניסה אי אפשר לפספס את הכתובת הראשונה:
You Are Rich
החדר מלא בשטרות של כסף, גבוה על הקיר תלויה מצלמה כשלחיצה קטנה יוצרת אימג׳ משולב אפקטים שווים ואגלה לכם שבסוף התמונות האלו יעמדו למכירה גם בצורה של כובעים, חולצות ואפילו ספלים.
״וואו, אמא זה לא כסף אמיתי!״
לא, הכסף הזה לא אמיתי. הם הבחינו בזה. וזה עדיין ריגש אותם וגרם להם לצחוק ופליאה יחד.
אנחנו בחרנו באופציה השנייה. להצטלם לבד, באמצעות האייפון, ככה אמרה המדריכה שאפשר. אז אנחנו מצטלמים, ומעיפים את השטרות גבוה, אבל הם לא עפים מספיק גבוה ואנחנו לא מצליחים לתפוס את הרגע. אנחנו מנסים לייצר עוד תמונה בה השטרות עפים, אבל זה לא יוצא ואחרי 5 ניסיונות בלבד החלטנו לעבור לחדר הבא.
שם מקדמת את פנינו כתובת נוספת, You Are Famous
איזה כיף!
אף פעם לא אמרו לי אני מפורסמת. מכירים אותי בקהילה, מאחורי המקלדת קצת פחות. בבית ספר הצלחתי גם ליצור הכרויות עם ההולנדיות, איזה הישג. הן אפילו התחילו לעשות לי לייקים באינסטוש. אבל מפורסמת ממש?
ממשיכים לצעוד. מטיילים בין חדר לחדר.
בכל אחד מהחדרים יש כתובת אחרת ואטרקציה משגעת משלה. הילדים עפים. הפעם בלי השטרות.
You Are Gold
You Are a Movie Star
You Are 100% Likes
YOU… YOU… YOU
נכנסנו לחדר עם מסכי פלזמה, כשעומדים מאחוריהם רואים את הפרצופים שלנו בענק, זה הזמן להוציא את הלשון… מן הצד השני, מצאתי קיר מכוסה במסכי טלויזיה של פעם. מרובעים. אני תוהה מאיפה הצליחו להשיג אותם?
הילדים לא התעכבו ליד הטלויזיות. מגושם מדי? עתיק מדי?
אני נפעמת וקולטת שנותרתי לבדי, כדי להוריד את רמת החרדה אני רצתי קדימה, מאחורי הוילון הבא נגלה עולם ומלואו…
וואו. זה בשבילי. בדיוק הסטייל שאני אוהבת. ספת עור מגניבה מאחוריה קיר עם טפט ירוק מלא בפרחים ודובי קוואלה (אני חושבת)
קקטוסים, לא אמיתיים, אבל זה מוסיף לאוירה! והכי מדליק זה השלט ניאון שזהר מלמעלה –
We’ve Been Expecting You
אדייק ואומר שהשלט אומנם התחלף ברוטינה קבועה, אבל זה המשפט שקידם את פני ואותו נצרתי בליבי.
אני לא רוצה להרוס לכם את הפאן ולגלות את שאר האטרציות אז חותכת אל הסוף… שהוא ההתחלה…
התמונה הראשונה שבזכותה הגענו הלום.
הבריכה! עם הכדורים הכחולים והבר הורוד.
תהיתי לאן נעלמה, ומחדר לחדר הציפייה הלכה וגברה.
אחרי תותח הנייר שדורש רמת איי-קיו סבירה פלוס כדי לתפעלו, הגענו אל היעד הנכסף.
הילדים עטו לעבר המטרה, קפצו שוב ושוב, התנדנדו, שיחקו באולינג עם כוסות הקוקטיילים המדומים שעל הבר, הצטלמו בעוד פוזה מטריפה ולמדו לבקש ממני לשלוח להם את זה לנייד של האח הגדול, שדווקא הוא, הפסיד את החגיגה.
מביטה בשעון, עברו שעתיים בדיוק מרגע שנכנסנו.מרגישה שזמני אוזל. מעלה מהר לסטורי כמה תמונות, מתעדת, מתייגת. מקבלת לבבות ותגובות,
״איפה המקום המגניב הזה??״
מבטיחה לספר. אז סיפרתי.
היה שווה?
את הכרטיסים המוזלים מצאתי באתר “טריפר”, אז כן, היה שווה. שני מבוגרים ושלושה ילדים בחצי ממחיר הכניסה הרגיל.
(פתוח כל יום בין השעות 12:00-18:00)
היה מגניב?
כן. הילדים נהנו מאוד אפילו.
מוזיאון או משחקיה?
משחקיה בשבילם. הגיגים בשבילי.
הדפסת כתבה
