לחפור בכאב

פעם בכמה זמן כשהוא מרגיש שהפסיק לשרוף לו בבטן, הוא הולך לסופר וקונה יין אדום.

ביציאה קבצנית צוענייה פושטת לעברו יד, הוא זורק לה מטבע, מסתכל אל השמיים, ממלמל שם וממשיך אל תעלות המים- שם יש מספר רב של בתי-סירה לא מאויישים. 

הוא מקפץ אל סירה אקראית, מתיישב על הספסל ומוציא מתיקו תמונה ישנה יין ושתי כוסות.

היין נמזג לכוס אחת, הכוס השניה משמשת לנקישה של ה”לחיים” בלבד.

את הכוס הראשונה הוא מסיים מהר.

גם את השניה.

היין נותן לו להתרפק בערגה על זכרונות יפים, להתמקד ביגון ולמלא את החסר.

הוא מתבונן בתמונה ומדמיין אותה יושבת לצידו, מרימה איתו לחיים וצוחקת בהנאה.

“איך היה מתאים שתהיי כאן עכשיו” ממלמל לעצמו ומיד לאחר מכן פורץ בצחוק מטורף על המחשבה של שניהם נזרקים מאיזה פאב, אחרי שה-י-א גרמה למהומה.

הצחוק עכשיו הפך לבכי חרישי הוא ממשיך ללגום מהיין ולהתייפח, מרגיש את הכאב מתפשט בכל חלק מגופו, מציף את נשמתו. ההרגשה הזאת דווקא עושה לו טוב, המגע של הדמעות הרותחות על לחייו, בשילוב הטעם שלהם בפיו, מאכיל את הרעב שלו לכאב.

אחרי שסיים את בקבוק היין ומאגר הדמעות, הוא חוזר לביתו מדליק לה נר, נזרק על המיטה ונרדם מיד.

זה כָּאַב עד שזה הפסיק לִכְאוֹב ועכשיו כּוֹאֵב לו שְהַכְּאֵב פסק, אז פעם בכמה זמן, הוא חופר בכאב עד קצה גבול הסיבולת ואז הוא נרדם, נרדם מיד.