דאצ’ניוז: הרשימה של וילדרס – נשים ויהודי בראש

סימנים ראשונים וברורים ניכרו השבוע לכך שההכנות לבחירות לבית השני של הפרלמנט תופסות תאוצה. אלו הגיעו מכיוונו של ראש “המפלגה למען החירות”, PVV, חירט וילדרס, אשר פרסם בסוף השבוע שעבר את רשימת המועמדים שלו לבחירות שתיערכנה ב-15 במרץ. מספר ארבע ברשימתו הוא גידי מרקוסובר, תושב אמסטלפיין, שמכהן כחבר בבית הראשון של הפרלמנט מאז אמצע 2015. על פי ויקיפדיה, מרקוסובר נולד בתל-אביב ב-1977, והוא חבר במועצת בית הכנסת האשכנזי של אמסטרדם, מהקהילות היהודיות הגדולות בהולנד.

לפני שהצטרף לשורות ה-PVV, שימש מרקוסובר כדובר תנועת הליכוד בהולנד, Likoed Nederland, בין 1999 ל-2005. שמו של מרקוסובר נכלל ברשימת המועמדים לבית השני שנערכו בשנת 2010, אולם באותה עת הוא החליט למשוך את מועמדותו מן הרשימה אחרי ששר הפנים דאז, הירש באלין, שלח ל-PvV מכתב ובו כתב כי מרקוסובר מהווה “סיכון ליושרתה של הולנד”. על פי המכתב, מרקוסובר היה מעורב לכאורה בפעילותו של ארגון שהעביר “מידע” לגורמים חיצוניים בעלי שררה וכן ניהל קשרים עם ארגון מודיעיני. למרות שאז ביטל מרקוסובר את מועמדותו, הוא נותר תמיד ברקע והחזיק בתפקידים בכירים בראשות המפלגה.

אבל עוד לפני מרקוסובר עומדות בראש הרשימה של וילדרס שתי נשים. מספר שתיים היא פלור אחמהFleur Agema, בת 40, ארכיטקטורית בהכשרתה וחברת פרלמנט מאז 2006. כבר שנים מכהנת אחמה במקום השני ברשימה ונחשבת נאמנה במיוחד לווילדרס. מספר שלוש היא המשפטנית ויקי מאייר Vicky Maeijer, בת 30, שפעילה במפלגה כבר עשר שנים. בשנים האחרונות שימשה כחברת הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה. בעבר היא כינתה את האיחוד האירופי “דיקטטורה שבה אין מקום לדעות שונות”.

להיות “פה גדול” אצל הרופא

ואם נגענו בנושא הבחירות ההולכות וקרבות, הנה עוד נושא חשוב, שתופס מקום במצעה כמעט כל מפלגה. נושא ההשתתפות העצמית במסגרת הביטוח הרפואי: מרבית המפלגות מציינות במצעי הבחירות שלהן כי הן מעוניינות לפעול להפחתה ואולי אף לביטול מוחלט של ההשתתפות העצמית, אשר שיעוריה עולים כל שנה (מ-220 יורו ב-2012 עד ל-385 ב-2017), כמו גם עלויות פוליסת הביטוח. NRC ערך לאחרונה שיחות עם פציינטים, מהן עולה כי על מנת לזכות בטיפול רפואי ראוי וטוב באמת, על הפציינט להיות בעל “פה גדול”, כלומר לא להסס לשאול שאלות, לדרוש טיפולים, בדיקות ותרופות. בניגוד למפלגות הפוליטיות, רבים מהנשאלים סברו כי יש להשאיר את ההשתתפות העצמית על כנה, ולו רק כדי לאותת לכל המעורבים שטיפול רפואי עולה כסף. אז אם נזקקתם לטיפול רפואי כאן, ואם גם אתם פגשתם ברופא משפחה שסירב לתת לכם אנטיביוטיקה למרות שהגעתם אליו על ארבע עם דלקת ריאות מהסרטים, אל תוותרו. שלפו את “הגנים הישראליים” ודרשו לקבל את מה שמגיע לכם. ואם אתם מרגישים שאינכם מקבלים את מה שמגיע לכם, אל תתעצלו, עשו את שיעורי הבית שלכם כמו שצריך, ואם צריך, אל תהססו לעבור לחברת ביטוח אחרת לפני 1 בינואר 2018… ושלא נצטרך…

—

ומעניין לעניין קצת באותו עניין, מאמר שפורסם בסוף השבוע האחרון ב-NRC מספר את סיפורו של ד”ר עבד אגבריה, רופא ערבי שמונה לאחרונה למנהל המכון האונקולוגי בבית החולים בני ציון בחיפה. העיתון מציין כי בניגוד למגמה הרווחת כיום,

המראה כי כל אחד מהצדדים, בין אם יהודים ובין אם פלסטינים, מתכנס יותר ויותר בתוך עמו, כאשר זה נוגע לסקטור הרפואי, פני הדברים שונים לחלוטין. העיתון מביא את הסיפור כסמל ליחס השיוויוני לו זוכים ערבים ופלסטינים בישראל העובדים בתוך המסגרת הרפואית, שם כל השחקנים הם שווי ערך. רופאים ואנשי צוות רפואי מעניקים את אותו טיפול רפואי למטופליהם, בין אם הם ערבים ובין אם הם יהודים. גם עובדי תפעול וניקיון, ללא קשר למוצאם, זוכים ליחס מכבד ושיוויוני ומתקדמים במערכת באופן זהה.

אגבריה סבור כי זו הדרך הנכונה להביא לשינוי ולהגברת השיוויוניות בין יהודים וערבים בישראל, לחולל את השינוי מבפנים. “ישראל רק תרוויח מכך, שכן תהליכים כגון אלו יציבו אותה במקום מכובד בראש המדינות המובילות בתחום הרפואה בעולם”.

הדפסת כתבה