בקיץ הקרוב תגיע להולנד קבוצה של מטיילים מישראל. מצפים להם כאן שמונה ימים מלאים בחוויות. הם ישוטו בספינה עתיקה אמתית בים הצפוני ולמשך מספר ימים יתנסו בחיי יום יום בלב ים. הם יפרסו ויקפלו את המפרשים, ינקו את הסיפון, יבשלו בעצמם את ארוחותיהם ואולי אפילו יפגשו בדרך כמה כלבי ים. הבוקר שלהם יתחיל בתרגול מדיטציה ובמשך היום יתקיימו על הסיפון גם סדנאות מיוחדות, בהן ידברו המשתתפים על החיים. מדובר במסע באורך שמונה ימים בים הצפוני של הולנד, בספינת מפרשים עתיקה. המסע בהולנד הינו סיום של שנה שלמה בה עוברים הצעירים סדרה של סדנאות אימון ואמון בכדי לחזור למסלול חיים עצמאי. הפרוייקט הוא חלק מפעילות עמותת ‘גדולים מהחיים’ ובהולנד הפרוייקט מקודם ונתמך בסיועה של קרן היסוד המגבית ההולנדית CIA- Collective Israel Actie ועל ידי תורמים פרטיים.
משתתפי המסע הם צעירים בגילאי 18-30, שלכולם מכנה משותף אחד. כולם מחלימים ממחלת הסרטן. הם כבר בריאים, המחלה כבר לא דיירת בגופם. היא אולי רק אורחת לא רצויה מפעם לפעם. הם כבר אחרי, הטיפולים כבר הסתיימו, אבל מסתבר שההתמודדות עם החיים האמתיים מתחילה דווקא כשכל זה נגמר. כשהמחלה נגמרת, הבלבול רק מתחיל. העולם ממשיך כרגיל, החברים מתקדמים הלאה, החיבוק החם מתקופת הטיפולים מרפה. יש ציפייה לחזור אל העולם שבחוץ, להשאיר את המחלה מאחור, לחזור אל מה שהיה לפני, או להתחיל מחדש. אבל דווקא עכשיו כבר אין כוח, עכשיו כבר אין חשק. מה שהיה ברור לפני המחלה, כבר לא ברור עכשיו, מה שהיה אז היום כבר לא קיים ומציאות חדשה ניצבת בדלת.
איך מתמודדים עם המצב החדש הזה? איך חוזרים לחיות אחרי המחלה?
אנשי פרויקט ׳בוחרים בחיים׳ מהעמותה ׳גדולים מהחיים׳ הם הכתובת עבור חברה׳ צעירים אלה, שמוצאים את עצמם בסטטוס ביניים חדש, ׳מחלימים׳. יחד הם נפגשים לסדנאות אחת לשבועיים, ושם, במעגל אינטימי פתוח עם אנשים שעברו ועוברים את אותם הדברים, הם מדברים על החזרה לחיים, על גילוי המוטיבציה, על התעוררות הרצון והשבת הביטחון העצמי. ארבע פעמים בשנה הם יוצאים למסעות ג׳יפים ברחבי הארץ. במסעות השטח האלה החברה׳ מתמודדים עם אתגרים נפשיים לצד אתגרים פיסיים, מוצאים את הכוח שבנפש כדי לגבור על מגבלות הגוף, מגלים את מחדש את עצמם בתנאי שטח ואת עצמם בקבוצה, מחוץ לאזור הנוחות. אחת ממטרות התכנית היא לפתח את העצמאות האישית של המבריאים, אחרי שבמשך תקופת המחלה הם היו למעשה במצב של תלות- תלות במשפחה ובחברים, תלות בצוותים הרפואיים, תלות בטיפולים, תלות בלו״ז שהמחלה מכתיבה. תלות במשפחה ובחברים. יחד הם לוקחים חלק גם במיזמים של תרומה לקהילה. ׳קשה לך? תמצא מישהו שיותר קשה לו ממך, ותעזור לו׳, זה המוטו. כך הם עוברים לעמוד בצד הנותן במקום בצד המקבל, וזה נותן המון כוח, סיפוק ומשמעות. המבריאים נמצאים בתכנית למשך שנה, ואחרי שנה מסתיים מחזור פעילות במסיבת פרידה מרגשת, ומתחיל מחזור נוסף.
מלבד משתתפי התכנית עצמם- מושפעים, תורמים ונתרמים ממנה גם הרבה אנשים אחרים. הם לוקחים חלק בפעילויות בהתנדבות, ויוצאים נשכרים הרבה יותר ממה שציפו. אחד מהם הוא שחר מלאכי, בן 52 ואבא לשלושה, שמתנדב כנהג ג׳יפ בפרויקט כבר למעלה מתשע שנים. בחיים ה׳אמתיים׳ שלו הוא מנכ״ל של חברה למוצרי צריכה ביתיים ואבא לשלושה שפשוט אוהב ג׳יפים ושטח.
׳יצאנו לטיול הראשון׳ שחר מספר, ׳וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת. נכנסים לך לאוטו ארבעה ילדים בגילאים הילדים שלך ומדברים על המחלה שאתה אפילו מפחד להזכיר את שמה, מתארים תיאורים מזעזעים. כל מי שמגיע בפעם הראשונה ויוצא מהנסיעה הראשונה, העיניים שלו נפוחות מדמעות. זו הפעם הראשונה שאתה מקבל פרופורציות לחיים. זה החיבור הראשוני של הילדים עם החיים עצמם, זו הפעם הראשונה שהם יוצאים מבית חולים. הם איבדו את החברים, כולם ממשיכים בחיים והם עוצרים. ופתאום הם לא לבד, הם מתחילים מסע. יוצאים לשלושה טיולים במהלך השנה. בטיול הראשון מכירים ומתחברים, בשני לוקחים שלב קדימה ומתגבשים יותר, וככל שהזמן עובר חוויית העצמאות גדלה. אנשים מגיעים למפגש הראשון מפוחדים ומבולבלים ובסוף התקופה הם מלאי כוח וטורפים את החיים.׳
שחר נזכר באחת ממשתתפות התכנית, שאצלה המחלה עזבה וחזרה שוב. היא סבלה מהתנפחויות בברכיים והתקשתה בהליכה. באחד הטיולים תוכנן אתגר של טיפוס סלעים וסנפלינג. הבחורה הייתה מפוחדת מאוד ופשוט לא הסכימה לצאת מהאוטו.
׳אמרתי לדפנה (רכזת הפרויקט) ׳תני לי רגע׳, ניגשתי אל הבחורה. אמרתי לה ׳אנחנו ביחד בזה, תנצחי את הפחדים שלך׳. היא התמודדה עם הטיפוס באומץ לב מדהים, עלתה למעלה, עשתה סנפלינג, הייתה בשוק מעצמה. כולם עמדו למטה ובכו. זה ניצחון מטורף על הנפש׳.
סיפור נוסף הוא על נערה בת תשע עשרה, קטועת רגל, שבאחת השיחות בטיולים אמרה לשחר את המשפט המצמית הזה- ׳לך יש חוויות מהחיים, אבל אני בכלל לא אגיע לגיל הזה, אני אמות עד אז׳. היא התחילה את התכנית עם המילים שהיא לא רוצה לחיות. הרגל שגרמה למחלה נכרתה, הנערה הבריאה ומאז היא טורפת את העולם. ׳כובשת את החיים עם רגל אחת, אחרי שכבשה את הסרטן.׳
איך ההתנדבות השפיעה על החיים שלך?
׳זה תמיד מחזיר לפרופורציות, מזכיר מה חשוב ומה לא חשוב. אני לא באתי לחזק אותם, הם באים לחזק אותי. זה משנה אותך. הבת הקטנה שלי, בת אחת עשרה, סיפרה למורה על ההתנדבות שלי כשדיברו בכיתה על עזרה לזולת. היא נידבה אותי לבוא ולספר, אמרה שאבא שלה הולך לעזור לילדים חולי סרטן. אז באתי לכיתה שלה וסיפרתי על הפרויקט הזה. והילדים שאלו שאלות והיו מהופנטים. המורה אמרה לילדה הקטנה שלי, עכשיו אני מבינה מאיפה באה אצלך הנתינה.׳
לדפנה אופיר, רכזת התכנית ׳בוחרים בחיים׳, יש ניסיון אישי עם המחלה. כשהיא הייתה תלמידת תיכון חלה אחיה החייל בסרטן האשכים. הוא הבריא אחרי תקופה מטלטלת אך המחלה לא הניחה לו וחזרה שוב אחרי תשע שנים. כיום אחיה של דפנה בן חמישים וארבע ויש לו חמישה ילדים. אחרי אחיה, הגיע גם תורה. דפנה התגלתה כנשאית של סרטן השד והשחלות. ׳בחרתי להסיר את השחלות, עברתי ניתוח. בחרתי לעשות כריתה חלקית ולאחר מכן כריתה מלאה ושחזור׳ היא מספרת. ׳הצטרפתי לעמותת ׳ברכה׳ (עמותה העוסקת בתמיכה ומתן מידע בסרטן תורשתי כסרטן השד, שחלות, לבלב וערמונית) ודיברתי איפה שרק אפשר היה לדבר ולהפיץ את דבריי. כתבתי בלוג שמספר על התהליך שעברתי וכתבה בנושא התפרסמה גם ב-ynet. היה לי חשוב להסביר שהגן שאחראי לסרטן השד יכול לעבור לבת גם דרך האבא, כמו שקרה אצלי.׳
בתקופה שאחרי כריתת השד דפנה עברה תהליך של אימון אישי כשבעקבותיו הפכה בעצמה למאמנת אישית בשיטת סאטיה (אימון רגשי). בנוסף, מתוך התהליך שעברה בחרה דפנה בתחומי עיסוק שמהווים משמעות גדולה בחייה, ומאפשרים לה לעזור לאנשים להכיר את עצמם מחדש ולהיטיב עם עצמם וחייהם. ׳אני מקשיבה להרבה סיפורים של חולים ופיתחתי חוסן. ישנם גם רגעים קשים. במהלך ארבע וחצי השנים בהם אני מרכזת את הפרויקט נאלצתי להיפרד מחמישה חברה׳ שנפטרו במהלך התכנית.׳ היא מספרת. התפקיד של דפנה הוא ליצור את הקשר הראשוני עם המבריאים. היא עוברת במחלקות האונקולוגיות, משוחחת עם העובדות הסוציאליות ופונה אל ה׳מועמדים׳ הרלוונטיים. במהלך שיחת היכרות של כשעה היא מספרת על התכנית, ושואלת גם שאלות עמוקות יותר. דפנה היא רכזת התכנית, מנהלת הלוגיסטיקה וההפקה וגם מעבירה סשנים של מדיטציה קבוצתית.
ענת קלו לברון שיחד עם דפנה מנחה את הסדנאות. ענת הינה סופרת, מחברת הספר ״קשת בשחור לבן״,ובעצמה אמא לילדה שמחלימה מסרטן. יחד הן מספרות למבריאים על המסע להולנד. כמעט כל מי ששומע על המסע המיוחד הזה, בוחר להצטרף. עצם ההצטרפות למסע הוא צעד בדרך לעצמאות. כשאנחנו מבקשים מדפנה לספר סיפור מסיפורי התכנית שזכור לה במיוחד גם היא, כמו שחר, מתקשה לבחור. ׳יש כל כך הרבה׳ היא אומרת, ובכל זאת נזכרת בבחורה שטיפולי הכימותרפיה פגעו ברגליה. היא התקשתה בהליכה וחששה לעלות לאוטובוס, מפחד שתיפול. בסוף התכנית שלחה תמונה שלה ובה היא נראית עולה לאוטובוס, עם המילים ׳עשיתי את זה׳. ׳העצמאות שלה חזרה אליה׳, דפנה מתרגשת. ׳אנחנו רוצים ללמוד להיות קשובים לרצון שלנו, וזה אחד הדברים שאנחנו עוזרות לחברה׳ לפתח. להקשיב לרצון, להציב מטרות חדשות בחיים, להתחבר לכיוון המתאים ולהרגיש משמעותיים. הרבה מאמנים אישיים רוצים לאמן את המחלימים שלנו בחינם, כתרומה. האימון הוא תהליך אישי שיכול להיעשות במקביל לתכנית או בסופה.׳ כי השמיים הם הגבול, גם עבור מחלימים מסרטן.
המסע בהולנד בקיץ הוא האירוע המסכם של התכנית.
׳זה קצת כמו בית האח הגדול׳ אומרת דפנה, ׳רק בים, ואין לאן לברוח׳.דימויים מעולם המים רלוונטיים כאן גם לעולם הנפש. מי הים מציפים את המשתתפים, מעוררים סערה בנפשם. דברים שלא היו עולים בחיי היום יום, צפים בהם כעת. מחשבות על העבר, על המחלה ועל העתיד מתערבבות עם תורנויות ניקיון ובישול, עם מגורים משותפים בחדר קטן על הסיפון, עם צפיפות ורוח ומי ים, בלוקיישן שהוא הכל מלבד אזור הנוחות וכל רגע בו הוא אתגר מחודש. עליך לנווט את עצמך כפי שמנווטים את הספינה, בין סערות הנפש, בין האינטראקציות החברתיות, בין הגלים. ההתחשבות באחר היא חלק מובנה במסע, במיוחד בקבוצה כזו, בה המערכת החיסונית של הרבה משתתפים חלשה בעקבות המחלה. רמת הניקיון חייבת להיות מוקפדת במיוחד, וזו האחריות של כולם לדאוג לכך. בשונה מעמותות אחרות, בהן לנים המשתתפים בבתי מלון ולא נצרכים לעשות דבר, כאן- הכל על הכתפיים שלהם, ואם הם לא יעשו, זה פשוט לא יהיה. חברויות חדשות נוצרות, חברויות ישנות מתהדקות, איכויות מפתיעות מתגלות אצל החברים, במסע הזה בים הצפוני בהולנד.
סיפור מיוחד הוא סיפורו של בר, בחור קטוע רגל שהשתתף במסע לפני שנתיים. בסרטון המצורף הוא יורד מהסירה כשחבריו עומדים ומוחאים לו כפיים. החברים למסע תמכו בו בלי סוף, ניגבו את המדרגות מטיפות הגשם שלא יחליק. הוא פחד כל כך מהיציאה למסע, ולבסוף הגיע, ויצא, והתגבר.
בר ציפורי, היום בן 28, אז סטודנט שנה אל״ף למדע המחשב בטכניון, חלה בסוף 2015 בסרטן מסוג כונדרוסרקומה, סרטן הפוגע בעצמות. הוא עבר ניתוח גדול כדי להוציא את הגידול מרגל ימין, אך המחלה חזרה בשנית. דרך הטיפול היחידה הייתה להוריד לגמרי את הרגל. הוא הצטרף ל׳בוחרים בחיים׳ כחצי שנה אחרי ניתוח הקטיעה והשתתף באופן קבוע במפגשים אחת לשבועיים. היום יש לבר פרוטזה במקום הרגל הקטועה אך כשיצא למסע בים הצפוני בהולנד הפרוטזה לא הייתה, הוא נעזר בקביים ומאוד חשש. חיים במשך שמונה ימים בחלל צפוף של אנייה לא מאוד נגישה, נראו לו כאתגר עצום. הוא חשש גם מהטיסה, שהיא אמנם לא ארוכה אבל עדיין דורשת ישיבה של כארבע שעות, ׳ועד היום קשה לי לשבת הרבה זמן׳, בר מספר. כמה חודשים אחרי המסע בר טס לארצות הברית כדי לעשות שם את הפרוטזה. זו הייתה טיסה ארוכה ובר חשש מהנסיעה. המסע להולנד שהתקיים כמה חודשים קודם לכן, היה מעין הכנה לקראת הנסיעה הארוכה לארצות הברית.
בקשתי מבר להיזכר ברגעים מיוחדים במסע להולנד, והוא נזכר בסדנא אחת, שבה כל אחד מהמשתתפים היה צריך לכתוב לשאר חברי הקבוצה כמה מילים אישיות. הברכות, האיחולים והמילים החמות חוברו לקולאז׳. ׳לקרוא את מה שחושבים עליך, היה מאוד מרגש ומחזק׳, בר נזכר. ׳תודה על ההשראה שאתה נותן לסביבה, מההסתכלות עליך אני מבינה שאתה אדם חזק שיגיע רחוק עם החלומות שלו׳, כתבה לו אחת המשתתפות.
׳ומה החלומות שלך?׳
׳אני רוצה לגור לבד, רוצה להסתדר בעצמי. אני רוצה לחזור ללמוד, כי לא חזרתי מאז המחלה. כיום אני נוהג, אני יכול ללכת לבד, לבשל לעצמי, להרים דברים. אני בשיקום עם הפרוטזה ולא המשכתי עם הלימודים. כשאחליט לחזור ללמוד יש קשיים חדשים שאצטרך להתמודד איתם. למשל, מערכת השעות תצטרך להיות כזו שלא תדרוש ממני ללכת משיעור בקצה אחד של האוניברסיטה לקצה השני, אצטרך להבין איפה בדיוק אני חונה, איפה אני גר, לראות שהשיעורים מתקיימים בכיתות בהן יש אפשרות ליישר את הרגליים בישיבה׳. שיקולים רחוקים מסטודנט טיפוסי.
מה היית אומר למי שנמצא באמצע תהליך ההחלמה ומתלבט אם לצאת למסע בגלל המגבלות הפיסיות?
׳המסע בהולנד זימן אתגרים שונים שהייתי צריך להתמודד איתם, והוא עזר לי בהתקדמות שלי בדרך אל העצמאות. במסע שלנו ב-2018 היו עוד שלושה כיסאות גלגלים כך שלא הייתי היחיד שהיה זקוק לעזרה. וכל דבר שקשה, תמיד אפשר לבקש עזרה ותמיד יעזרו. המסע נתן לי את הביטחון שאני יכול לעשות כל מה שארצה בחיים.׳במהלך המסע מפעם לפעם הספינה עוגנת והחברה׳ יורדים לביקור באטרקציות הולנדיות. הם מגיעים לאיים טסל Texel וטרסכלינך Terschelling, לאנקהאוזן Enkhuizen ולהרבה מקומות נוספים. הם עושים טיולי אופניים, נוסעים בטוקטוקים, נהנים מנופי הולנד, מגלים את ארץ השפלה, ואת עצמם. ׳המחלימים שלנו הם גדולים מהחיים׳, אומרת דפנה. ׳הכל אפשרי עבורם׳.
נתראה בהולנד באוגוסט 2020!
קיום המסע מתאפשר תודות לארגון קרן היסוד והמגבית ההולנדית CIA, Collective Israel Actie
זהו ארגון הולנדי שכבר יותר משישים שנה מגייס כספים עבור מטרות ישראליות ויהודיות ועובד בשיתוף פעולה עם קרן היסוד.
אם תרצו לתרום לקיום מסע ׳בוחרים בחיים׳ שבו משתתפים צעירים שהחלימו ממחלת הסרטן,
צרו קשר עם יוסי קורן, שליח קרן היסוד בהולנד
0622095390
או העבירו תרומתכם ישירות ל NL91 INGB 0000 77 77 77 t.n.v. Collectieve Israël Actie o.v.v. Sailing back to life
הדפסת כתבה
