יותר ויותר בתי ספר מבקשים ללמד באנגלית מגיל צעיר, ומנפנפים ביתרונות הדו-לשוניות. אבל האם הכל חיובי? NRC בדקו 4 טיעונים רווחים והגיעו למסקנה – it’s complicated
מעמדה של השפה האנגלית בבתי הספר בהולנד הולך ועולה. גם בבתי הספר היסודיים. מספר בתי הספר שבהם משקיעים שעה בשבוע ו”עושים משהו באנגלית” כבר מגיל ארבע (groep 1) הולך ועולה בהתמדה. הודות לחוק חדש שאושר לא מזמן, יוכלו בתי הספר והגנים להעלות את מספר שעות האנגלית השבועיות לשלוש.
בנוסף לכך, מזה כמעט שנתיים, מתקיים ניסוי לשוני ב-18 בתי ספר. בבתי הספר הללו ניתן החינוך בשתי שפות במקביל: חצי בהולנדית וחצי באנגלית, החל מ-groep 1.
תומכי הגישה להגברת החשיפה לשפה האנגלית כבר מגיל הגן ובית הספר היסודי מגבים את טיעוניהם במחקרים מדעיים. הם טוענים שהילדים ילמדו יותר מהר אנגלית. ההולנדית שבפיהם לא תסבול בשל כך, וידיעת מספר שפות מצוינת למוח. מספר תומכים ברעיון אף מציינים כי הנחלת השפה האנגלית מגיל צעיר יכולה להפחית את הסיכויים לפתח אלצהיימר בגיל המבוגר.
אולם נראה כי תומכי הרעיון מתלהבים קצת יותר מדי. ב-NRC הביאו בשבוע שעבר “תמונת מצב אמיתית” לאור ארבעה טיעונים עיקריים:
- ככל שמתחילים בגיל צעיר יותר, כך יותר טוב
הטיעון העיקרי מאחורי המדיניות הנוכחית גורס שככל שהילדים יתחילו להיחשף לשפה נוספת בגיל מוקדם יותר, כך הם ילמדו אותה מהר יותר. זה נכון שילדים שכבר מלידתם נחשפים לשתי שפות, לומדים את השפה השנייה מהר יותר לעומת ילדים שמתחילים ללמוד שפה שנייה רק בגיל 12 (מאמר זה ואחרים בנושא, ניתן למצוא באתר הבית של פרופ’ כרמן מוניוס.
אולם, למידת שפה זרה בבית הספר שונה מאוד לעומת רכישתה בסביבתו הטבעית של הילד.
במחקר גדול שנערך בברצלונה קיבלו הילדים שיעורי אנגלית בבית הספר היסודי. מהמחקר עלה כי ילדים בני 11 רכשו את המיומנות בשפה מהר יותר בהשוואה לילדים בני שמונה. הסיבה לכך ברורה מאליה: ילדים בני 11 מפותחים יותר קוגניטיבית לעומת ילדים בני שמונה, ולכן הם מסוגלים לרכוש את השפה מהר יותר, כאשר היא מוקנית במסגרת הבית-ספרית.
- להקניית שפה שנייה אין השלכות שליליות על השליטה בשפה הראשונה
כאשר ילדים לומדים אנגלית במשך שעה בשבוע, אין לכך השלכות מדידות על השליטה שלהם בהולנדית. הדבר נכון גם לגבי ילדים שמדברים בבית שפה שלישית.
ומה מגלה הניסוי ב-18 בתי הספר בהם מתקיים חינוך דו-לשוני מלא? קבוצת חוקרים הולנדים בחנה מספר ניסויים שנערכו בבתי ספר יסודיים בחו”ל שבהם התקיימו לימודים דו-לשוניים מלאים (עבודתם של אלן ואן דן ברוק ואחרים). המסקנה שהתקבלה הייתה כי כישורי שפת ההוראה הראשונה – הולנדית במקרה המקומי – אינם נפגעים בטווח הרחוק.
כמו כן הבחינו החוקרים כי בכמה בתי ספר בארצות אחרות שבהם התנהלו מיזמים כאלו קרה משהו מעניין: כישורי השפה בשפת ההוראה הראשונה נותרו באותה רמה ולא התפתחו, כלומר נוצר פיגור בהתפתחות השפה, בקרב ילדים שקיבלו חינוך בשפת האם בלבד. אולם לקראת סיום בית הספר היסודי נסגר פער זה. איך זה ייתכן? זו שאלה שפתוחה להשערות בלבד. ככל הנראה, הפרדת שתי שפות יוצרת בתחילת הדרך עיכוב מסוים. בשלב מאוחר יותר, שליטה בשפה אחת משפיעה באופן חיובי על השליטה בשפה האחרת.
אולם ייתכן שיש כאן גם השפעות עקיפות. חינוך בשתי שפות מאתגר את התלמידים, ואם התלמידים מתמודדים איתו בהצלחה, יכולה להיות לכך השפעה חיובית על הביצועים הלימודיים בתחומים נוספים.
- ידיעת מספר שפות מעכבת אלצהיימר
קיימות אינדיקציות לכך כי סוגים מסוימים של דו-לשוניות בקרב אנשים שיש להם נטייה לאלצהיימר יכולה לעכב את תחילת התפתחות המחלה בכארבע שנים. אולם נמצא כי השפעה זו מתקיימת רק בקרב אנשים שהחלו להשתמש בשתי שפות מגיל מוקדם מאוד. בקרב אנשים שלמדו שפה שנייה בבית הספר ומשתמשים בה פה ושם מאוחר יותר בחייהם, לא נמצאה השפעה דומה. לכן לא ניתן להשתמש בטיעון זה כאשר באים לקבוע מדיניות להקניית חינוך רב-לשוני בבתי הספר.
למעשה, עדיין לא ברור לחלוטין איך משפיעה ידיעת שפות נוספות על התפתחות אלצהיימר. האפקט החיובי התגלה ב-2006 (מאמר זה ומאמרים נוספים ניתן למצוא באתר של ד”ר אלן ביאליסטוק). במחקר מפורסם שנערך בקרב מהגרים לקנדה שדיברו בנוסף לאנגלית את שפת המדינה שממנה היגרו (גרמנית, פולנית או הונגרית). ייתכן כי דו-לשוניות גורמת למוח להיות מסוגל לפצות במשך שנים מספר על כישורים שאובדים במחלת האלצהיימר ובכך לדחות את תחילת התפתחות המחלה. אולם מדובר כאן בלא יותר מהשערה.
במחקרים מאוחרים יותר שהתקיימו במדינות אחרות ובקרב קבוצות אוכלוסיה שונות, לא אוששו ממצאים אלה. ביניהם נמנה גם מחקר קנדי נוסף שהנסיינים בו דיברו אנגלית כשפה ראשונה וצרפתית כשפה שנייה. במחקר שנערך בארה”ב ובדק אמריקאים שדיברו ספרדית כשפה ראשונה ואנגלית כשפה שנייה, נמצא אפקט חיובי זה רק בקרב נסיינים שרמת החינוך שקיבלו הייתה נמוכה.
- לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים
ביאליסטוק מצאה כי לדו-לשוניות יש השפעה חיובית על כישורים קוגניטיביים, אולם גם כאן, זוהה אפקט זה רק בקרב אנשים שנחשפו לשפה נוספת עוד מינקותם והשתמשו בה כל חייהם.
ניתן לבחון כישורים קוגניטיביים אלו במספר דרכים: תנו להם להתבונן במסך ובקש מהם להגיב מיד על מה שמוצג לפניהם. במקביל הקשו עליהם על ידי הצגת פרטי מידע מסיחים. הדו-לשוניים יכולים להתמודד טוב יותר עם אתגר שכזה לעומת חד-לשוניים. הם מסוגלים להתרכז טוב יותר במידע הרלוונטי שלפניהם ולהתעלם בקלות רבה יותר מן המידע המסיח.
מחקרים רבים נוספים הראו כי כישורי השפה בקרב אנשים דו-לשוניים מגיל ינקות זהים בשתי השפות, אך נמוכים יותר בהשוואה לאנשים חד-לשוניים. אוצר המילים הפסיבי (מספר המילים שאנחנו מבינים) נמוך יותר בקרב דו-לשוניים. דו-לשוניים גם מגיבים לאט יותר כאשר הם מתבקשים לזהות תמונות וקצת יותר איטיים כאשר הם נדרשים לזהות או להגות מילים.
לפיכך, טיעוניהם של התומכים בחינוך דו-לשוני, כי לרב-לשוניות יש אך ורק יתרונות – אינם לגמרי נכונים. העניין הוא מעט יותר פרוזאי: יש לכך יתרונות, אך גם חסרונות.
——-
ועכשיו שאלה לקוראינו הנאמנים: האם אתם מרגישים שידיעה של לפחות שלוש שפות (עברית, אנגלית והולנדית, ואולי שפות נוספות ששמעתם בבית) עוזרת לכם או מעכבת אתכם? חשבו למשל האם כשאתם מגיעים לביקור בארץ, אתם מרגישים שאתם מעורים לחלוטין בחידושי השפה והסלנג בהשוואה לביקורכם הקודם? האם כשאתם חוזרים מהביקור קל לכם לחזור לדבר הולנדית (או אנגלית) – או אולי לוקח כמה ימים להתאפס? שתפו אותנו בתגובות!
הדפסת כתבה
