יולי מלכא

לפני שפתחו את הסגר המלא בארץ ואת הסגר ה׳אינטליגנטי׳ החלקי בהולנד, איפשהו באזור יום הזיכרון, שלחתי הודעה לחברה, ׳נחשי איפה

״אין תנאי חיים בעולם שנבצר מן האדם להתרגל אליהם,  ובייחוד בשעה שהוא רואה שכל הסובבים אותו חיים גם הם בתנאים

בקיץ הקרוב תגיע להולנד קבוצה של מטיילים מישראל. מצפים להם כאן שמונה ימים מלאים בחוויות. הם ישוטו בספינה עתיקה אמתית בים

1. שהם שקטים, נקיים ומסודרים ככה אמרה בתי בת התשע כששאלתי אותה מה היא אוהבת אצל ההולנדים, והיא כמובן צודקת.

בוקר אחד לפני שנה וחצי או שנתיים פתחתי את דלת ארון הבגדים וכל תכולתו נפלה עליי.   בלי שום סדר או

נֵלי, השכנה ההולנדית שלנו, מעולם לא תקרא את זה. אמנם רק קיר אחד מפריד בין הבתים שלנו, אבל יותר מדי

למה לא בעצם, הא? מה רע לנו פה? החיים כאן נוחים יותר בכל פרמטר ובכל קנה מידה. אחרי ביקור מאובק,

באותו יום חמישי התחלתי לכתוב משהו על הנוף השטוח של הולנד ועל ההשפעה שלו, אם קיימת כזו, על האנשים שחיים

אחרי ארבעה חודשים הבנתי שרילוקיישן זה בדיוק כמו צבא. זה הבסיס שלך לשלוש השנים הקרובות. מגיע תאריך הגיוס, אתה יורד

בשנת 1933 קראה גרטל בלוך הנוצריה את “מיין קאמפף” של אדולף היטלר והבינה שהוא ספר מסוכן. חייבים לעזוב את גרמניה,

שעות פתיחה, על מה חשבתם שאני אכתוב כאן? שעות פתיחה של בתי עסק בהולנד, עוד לא הבנתי איך זה עובד.

יש קטע כזה ביהדות, שכלים חדשים, לפני שמשתמשים בהם לראשונה, צריך להטביל. בארץ יש מקווה כלים ייעודי ואפשר גם בים

יצאה להם כאן שואה עדינה מדי. לא ראיתי צילומים בשחור לבן של שלדי אדם וגם לא את המילים ׳תאי גזים׳.

קר בניכר. כל יומיים מגיע אלינו משלוח של עץ אשוח בשביל השכנים שלא בבית (איפה אתם? כבר אין לנו מקום),