כשאוֹרִי, בני הבכור, נפטר בגיל שנתיים ושלושה חודשים ממחלה גנטית, הוא נקבר עם הסביבונים שעמם אהב לשחק. לאחר מותו הקמנו
סוגרת כמעט שנתיים באמסטרדם. הפז”מ דופק. אני מרגישה וותיקה. אמנם זוהי רק תחושה ואני עדיין ‘ינוקא בחיתוליו’, אבל שהמזכירה בבית
הכל התחיל לפני כשלוש שנים. גרנו בארץ אי שם בין כרמים ושדות באזור ‘עמק חפר’ מרחק יריקה מהים. בן זוגי
נחתנו ברגע האחרון בארץ הקודש בעקבות אובך קליל באמסטרדם. ממש טיימינג מושלם שעות ספורות לפני כניסת יום כיפור. עוד במהלך
פוסט ראשון צריך להיות חגיגי ומרגש לא? נתחיל בכמה ציוצים חשובים. אני לא הולכת לכתוב על: o כמה קשה לי
לאחר שנה וחצי של מגורים בעיר התעלות היפה, אני באופן רשמי יודעת ‘איין ב’ייצ’ה מיר’ על הולנד ועל החיים כאן.