הכל התחיל בביקור שלי במוזיאון התיקים באמסטרדם (ז”ל). החלטה של רגע לעלות על רכבת לאמסטרדם, שהיתה אחת ההחלטות הטובות שלי
מה לא נאמר על הקורונה? שהיא משחקת לידיים של ביבי, שהצליח לדחות את העמדתו לדין בשירות המגיפה? שהיא קונספירציה של
כמו במילות השיר מינוס האמא וחמש אחר הצהריים, הגעתי גם אני לכיכר דאם מלווה בצלמת שאיתי – ענבל טור שלום. היתה
אתמול בתשע בערב, בעוד הקופאית העייפה ב”אלברט היין” השכונתי שלנו, סורקת את הברקודים של מוצרי היסוד שקניתי ברגע של התקף
מאז שנת 2002 בה סיימתי את חוק לימודי בעבודה סוציאלית, אני פוקדת מתנסים, אולמות המוארים בתאורת ניאון ואודיטוריומים עייפים, שמוצפים
היום בבוקר הלכתי למכון הכושר השכונתי. מקום קטן, הממוקם בתוך בית הולנדי צר וארוך כזה עם גרם מדרגות צר ותלול
היום בבוקר הייתי באסיפת הורים של יהלי, הבן הבכור שלי. הוא לומד בביה”ס הבינלאומי של האג במה שע”פ הספירה המקומית