עמית רבין

הסתיו כמעט נגמר, הלילות מתארכים והימים מתקצרים – החורף לא מגיע, הוא כבר כאן. בלא מעט מן החגים בתקופה זו,

לאחר הקמת האיחוד האירופאי, נבחרה העיר שטרסבורג במחוז אלזס הצרפתי כ”בירת אירופה” והוקמו בה מוסדות רבים של האיחוד האירופאי. הסיבה

תמיד יש את ההרגשה הזו – החופש הגדול מגיע לסיומו (לא מעט הורים מרגישים “תודה לאל!!!”), תקופת בית הספר מתחילה,

קיץ בהולנד, כמו במרבית מדינות צפון-אירופה (ובימים אלו, אף מדינות יותר דרומיות, כמו ישראל למשל), משלב בתוכו ימים שמשיים וימים

בדרך כלל אני מדבר על אוכל ומטבחים שונים מהעולם… אולם לקראת ימי הזכרון והעצמאות, אעשה אתנחתא קצרה ואכתוב על משהו

ימים אחרונים של קרירות אמיתית, אולם אפשר להרגיש שמאור היום המתארך, שהגלגל לא מפסיק לזוז ושהזמן ממשיך קדימה. זו תקופה

סוף סוף מתחילים להרגיש קצת חורף, הטמפרטורות מחליטות מדי פעם לצלול מתחת לאפס, יש אפילו שלג פה ושם – מה

כל מי שמתגורר בהולנד מכיר את זה. החל מאמצע נובמבר ועד ל-5 בדצמבר, המדינה מתמלאת באנשים שלבושים בתלבושות מוזרות, חלקם

בכתבה הקודמת (אצל אלה בגינה) התחלתי לדבר על אלמנטים שיכולים להקשות עלינו – כישראלים בהולנד – לגור כאן, החל בשוני

אחד האלמנטים הקשים לנו כישראלים בהולנד הוא הניתוק והריחוק מהבית, מהמוכר, מהמשפחה, מהטעמים והאוכל. השורשים לנו כישראלים בגולה מתבססים הרבה