סטודנטית בהולנד: התעקשות ישראלית ואוכל הולנדי

הגיע הזמן לכתוב קצת על האוניברסיטה, הרי לשם כך הגעתי, לא? האמת, נראה שלא ממש. לוח הזמנים שלי די פנוי, ואני מזגזגת לי בין שיעור אחד בליידן לשני שיעורים שמתקיימים בהאג, אחד מהם באולם תיאטרון ענק. לימודים באוניברסיטה אירופאית מכובדת הם גם ככה סוג של הלם תרבות אקדמאי לסטודנטים ישראלים, אז עוד לשבת באולם תיאטרון מפואר עם לפטופ על הברכיים? זאת בהחלט חוויה שלא אשכח.

*קר ומתוק: אטרקציות חורף בהולנד*

• לפוסט הראשון של אור: נחיתה רכה והלם תרבות
• לפוסט השני של אור: חגים בלי בית וקור בלי סוף

בהתחלה הייתי אמורה ללמוד עוד פחות, כי לא הכניסו אותי לקורס שהיה מלא. אבל למה לא להשתמש בעקשנות הישראלית שלי? הישראלים אמרו לי ש”פה זה אירופה” ואין לי סיכוי, אבל אחרי שרשור מיילים אינסופי עם מזכירה בשם “מחשיד”, הגעתי לשיעור הראשון כשאני עדיין לא רשומה לקורס. החברים הזרים שלי לא הבינו איך בכלל חשבתי לעשות את זה. אבל למזלי (ולהפתעתם הרבה) יום אחרי השיעור קיבלתי מייל מהמזכירה (מחשיד כן) שהתפנה מקום בקורס. רצתי למשרד שלה לוודא שהיא רושמת אותי על המקום, ואז, כשראיתי שהיא חביבה וחייכנית, הרשיתי לעצמי לשאול אותה.. “תגידי, את ממוצא איראני?” ומהר מאוד (כי זה היה קצת מוזר) אמרתי שגם אני! מפה לשם הגעתי לבקש ממנה המלצות למסעדות שמגישות אוכל פרסי באזור, כי אין כמו האוכל הזה בעולם…

ואם כבר אוכל ודברים מחשידים, אז יצא לי גם לנסות קצת אוכל הולנדי. נתחיל מה-Bitterballen. אם מישהו יכול להסביר לי מה קורה שם בפנים אני אשמח. כל מי ששאלתי לא ידע להסביר לי, ורק אמר לי “פשוט אוכלים את זה בלי לחשוב יותר מידי”, תשובה שרק הגבירה את החשדות כלפי הכדורים המטוגנים הללו. אז בסוף ניסיתי, בכל זאת אני לא נוטה לסרב לאוכל, אבל האמת שלא ממש התלהבתי. קודם כל הגיעה כוויה בלשון מהממרח הלוהט שיש בפנים, ואז הגיע הטעם… מזכיר קצת מרק עוף לא? אני אוותר, מעדיפה לדבוק בצ’יפס כנשנוש מטוגן ושמן.

שלל המאכלים ההולנדים המטוגנים לא היו מאוד לטעמי, אבל מצד השני המאכלים המתוקים, שהם לא פחות לא בריאים, מעולים בעיני. התאהבתי בספקולאס וכל מה שקשור בו ממש מהרגע הראשון, כמובן שגם בסטרופוואפל (במיוחד כשהוא חם וטרי ונקנה באיזה שוק חמוד) ובנשנוני ה- pepernoten (בעדיפות לציפוי שוקולד) שכונו על ידי השותפים ההולנדים שלי “אוכל של סינטרקלאס” והופיעו אצלנו בדירה כבר מחודש אוקטובר. לפחות בתחום הזה ההולנדים מוצלחים, כי אוכל טוב אחר אני די מתקשה למצוא כאן…

כאמור אין לי הרבה שיעורים ולכן כמובן שאני מנצלת את הזמן לטיולים בסביבה. עיקר הביקורים שלי מסתכמים באמסטרדם ובהאג (למרות שגם היו גיחות להארלם, אוטרכט ורוטרדם). באופן כללי נראה לי שאני נוטה קצת יותר לאהוב את האג מאשר את אמסטרדם. אני לא כל כך מצליחה להסביר למה אני אוהבת את האג יותר, אבל יש בה משהו מאוד חמוד וקלאסי – בתים קטנים, שדרות רחבות, חוף ים ורחובות קניות נחמדים… וגם הסניף של פריימארק תורם לה נקודות. גם אמסטרדם היא עיר מרשימה ויפהפייה, אבל עדיין קשה לי עם כל העומס שמלווה בביקור בה.

נסעתי לשם עם כמה חברים מהלימודים ובטעות רשמתי אותנו לסיור ה”אלטרנטיבי” של אמסטרדם, שכנראה עוסק בעיקר בהיסטוריה של הסקס והסמים בעיר. לא היה קשה להבחין בטעות כבר מההתחלה, כאשר העצירה הראשונה בסיור הייתה בחנות הקונדומים הראשונה בהולנד, וזמננו “הונעם” על ידי פירוט מאוד גרפי של המדריך על התועלת והיופי שבחנות הזאת. סביבנו התחלנו לראות קבוצות של ה-Walking Tour האמיתי שאליו התכוונו להירשם, ומהאזנה חלקית הבנתי ששם באמת מדברים על ההיסטוריה של העיר. וכך אחרי שעתיים וחצי מייגעות ברחנו מהקבוצה (השארנו טיפ!) והמשכנו לטייל בעצמנו בעיר הגדושה הזו. 

כבר היו לי מספר חוויות מתקנות באמסטרדם ובכל ביקור אני אוהבת אותה יותר ויותר, במיוחד כי אני ממשיכה לגלות דברים חדשים מחוץ לאזור המרכזי והמאוד מתויר. ואני עדיין אשמח לעוד המלצות על מקומות נעימים ומעניינים בעיר התעלות! וכמובן שלא יכולתי להישאר אדישה לקישוטי החורף המקסימים שהופיעו בעיר בתקופה האחרונה. יריד החורף שצץ בכיכר דאם בסוף אוקטובר היה מדהים והציף אותי בתחושות שמחה והתרגשות. כמובן שגם שאר הערים בהולנד מקושטות בצורה מדהימה. אני חושבת שכל האווירה החגיגית הזאת מאוד תורמת להתמודדות עם האפרוריות של החורף כאן, השקיעה המוקדמת של השמש והקור.

ולסיום חגיגי ומקושט, אי אפשר שלא להתייחס לחג ניקולאס הקדוש, Sinterklaas, שמתקרב אלינו. על החג למדתי לראשונה מהחברים המקומיים כאן בערך חודש אחרי שהגעתי, עם הופעת ה- pepernoten. בהתחלה לא ממש הבנתי במה מדובר ומה ההבדל בינו לבין חג המולד עם סנטה קלאוס (וכשהם אומרים את השם הוא נשמע לי בדיוק אותו דבר) אבל בהמשך הבנתי שלא מומלץ להמשיך ולשאול אותם על סנטה קלאוס. ראשית כל כי זה מעצבן אותם, ושנית כי אז צריך להקשיב לנאומים לאומיים שמסבירים איך הסנטה קלאוס האמריקאי (שהוא “השפעה זרה”) בכלל נוצר על ידי הולנדים שהיגרו לארצות הברית. אז אחרי שהבנתי על מה כל הסיפור (כמובן שהיה צורך גם במחקר אינטרנטי) יצאתי לראות את סינטרקלאס בכבודו ובעצמו עם הגעתו לליידן. איזו חוויה מקסימה, יום שלם שכולו מוקדש לילדים ולפיטים השחורים, שאני יודעת שהם שנויים במחלוקת, אבל בכל זאת – כמה כיף להיות כאן ילד! ולא פחות, כמה כיף להיות כאן סטודנט… חג סינטרקלאס שמח!

הדפסת כתבה