כששרון בואנוס הגיעה להולנד אמרו לה שכאן אף אחד לא יתעניין בפעילות של “הבית הישראלי” שאותו היא מנהלת, אבל שנה וחצי של עבודה בשטח הוכיחו אחרת. “רוב הישראלים מדברים במונחים של ‘בינתיים’, בכל מקרה אנחנו לא מטיפים אלא מובילים שינוי בתפישה של המדינה לגבי ישראלים בחו”ל”
רוב הישראלים שהיא פוגשת מתייחסים אליה קודם כל בחשדנות רבה, אולי אפילו באיזושהי ציניות ששמורה אצלנו למי שמייצג את המדינה. אבל אחרי כמה דקות שיחה קשה לעמוד בפני האנרגיה החיובית, החפה משיפוטיות, שקורנת משרון בואנוס, מנהלת “הבית הישראלי” בבריטניה ובהולנד. בואנוס, 32, מוצבת בלונדון, אך אחראית גם על פעילות בקרב ישראלים שחיים בהולנד, בדנמרק, בשבדיה ובקרוב גם באיטליה. הבית הישראלי, מיזם ממשלתי שנועד להוות מקום מפגש לישראלים בחו”ל, הוא אחד מסימני ההיכר של שינוי המדיניות הרשמית כלפי מי שפעם נחשבו “יורדים” שראויים לבוז, והיום נתפשים כגורם שכדאי להשקיע בו.
“כשהגעתי להולנד אמרו לי שאין סיכוי שמישהו יתעניין בפעילות שלנו”, מספרת בואנוס. “‘לא, לא, פה אף אחד לא רוצה לחזור’ – כך אמרו לי לפני שהגעתי. אבל מהמפגש שלי עם רוב הישראלים הם בדרך כלל מדברים במונחים של ‘בינתיים’, גם אם הבינתיים הזה יכול להימשך שנים. בכל מקרה אנחנו לא שופטים ולא אומרים לאף אחד איפה ואיך לחיות את חייו. משרד העלייה והקליטה מוביל את שינוי החשיבה לגבי החשיבות של שימור הקשר עם הישראלים בחו”ל”.
הבית הישראלי הוא מודל לשמירה על קשר עם ישראלים בחו”ל, שפיתחה אופירה נבון ז”ל, רעייתו של נשיא המדינה החמישי, כבר בשנות ה-90 המוקדמות. כיום פועלים 14 “בתים ישראליים” מתוך שגרירויות ישראל בארה”ב ובאירופה. מה שהתחיל כמקום מפגש פיזי ממש, משלב היום פעילות במרחב וירטואלי עם תמיכה ביוזמות מקומיות.
“לבתים יש שתי מטרות עיקריות”, מסבירה בואנוס. “הראשונה היא לתת סיוע והכוונה לכל אזרח ישראלי שרוצה לחזור ארצה. חשוב להדגיש שאנחנו לא מחנכים ולא מטיפים. למי שרוצה בכך וחושב על כך ניתן את כל הסיוע והחיבור למקורות המידע והתמיכה. לפעמים מדובר רק בשיחת טלפון ומענה לכמה שאלות, ויש גם אנשים שאני מלווה כבר שנים בתהליך הזה”.
“מטרה שנייה היא שמירת הקשר עם האזרחים הישראלים בחו”ל. המדינה רואה חשיבות בקשר הזה, ורוצה לסייע גם בשמירה על זהות ישראלית. במסגרת הזאת אנחנו מקדמים אירועי תרבות ופעילויות חברתיות, ותומכים בארגונים ישראליים שפועלים בשטח, כמו הצופים למשל”. גם דאצ’טאון, כמגזין בעברית שפונה לקהל ישראלי ומבקש לקדם תרבות ישראלית, זכה לאחרונה לתמיכת הבית הישראלי.
“כמי שמייצגת את משרד העלייה והקליטה, מתייחסים אליי הרבה פעמים בחשש, עד שרואים שאני דווקא די נחמדה. בסופו של דבר הכל פרסונלי”. ואכן, בואנוס מכירה באופן פרסונלי את חיי הישראלים בחו”ל, כמי שנשואה לאנגלי ועבדה שנים רבות בארה”ב ובבריטניה. אחרי שירותה הצבאי עברה לניו יורק ועבדה במשרד הביטחון ובמשרד החוץ. אבל לאחר יותר מארבע שנים בתפוח הגדול בחרה להשתקע בעיר שונה מעט – באר שבע. בבירת הנגב עבדה ב”תנועת אור” שפועלת ליישוב ופיתוח הנגב והגליל, קנתה דירה והתאהבה במדבר. אבל אז הגיעה אהבה מסוג אחר.
“בביקור עם חברה בתל אביב הכרתי את גיא האנגלי וזה טרף את כל הקלפים”. הסיפור מוכר לרבים מאיתנו. כדי לבדוק את ההתאמה הזוגית החליטו השניים לחיות בלונדון, מתוך הבנה ש”אם הכל יהיה בסדר” גיא יעשה עלייה. “פניתי לשגרירות בלונדון למציאת עבודה כי לא רציתי להתנתק מעשייה שקשורה בישראל, וכך הגעתי לראיון במשרד העלייה והקליטה לתפקיד מנהלת הבית הישראלי. לאחרונה התחלתי את שנתי השישית והאחרונה בתפקיד”.
למעשה, את רוב חייך הבוגרים, למעט שנתיים וחצי בבאר שבע, בילית בחו”ל. איך זה מתיישב עם התפקיד שלך שמהותו לעזור לישראלים לשוב ארצה?
“האבסורד הוא שעזבתי את ניו יורק לטובת באר שבע כי רציתי חיים ישראליים ושהילד שלי יקרא לי אמא*. התקופה בבאר שבע ובתנועת אור הייתה מדהימה. עד היום אני בקשר עם כל מה שקורה שם ומדברת כמו תושבת העיר. אבל הכרתי את גיא והחיים קורים ומתגלגלים. עם זאת, לאורך כל השיח בינינו בשנה הראשונה דיברנו על כך שהוא יעשה עלייה, ואם זה לא היה מוסכם עליו מלכתחילה אני לא חושבת שהייתי עושה את הצעד שעשיתי איתו. ישראל היא אהבתי הגדולה ואני רוצה לחיות בה, וזה באמת מה שהולך לקרות כשאסיים את התפקיד. אנחנו נגיע לארץ במהלך 2017. מתוקף תפקידי אני גם יודעת בדיוק מה המעמד שלנו – ‘משפחת עולים מעורבת'”.
*אגב, מציינת בואנוס, הבן שלה, איתמר אוליבר, בן שנתיים ושלושה חודשים, קורא לאביו האנגלי “אבא” ולאמו “mummy”.
מתחברים לשטח
הבית הישראלי התחיל לפעול בהולנד לפני כשנה וחצי ומאז רשם לזכותו כמה אירועים מוצלחים: מפגש תושבים עם הקונסולית איילת בסון, תמיכה בשני אירועי תרבות גדולים – ערב הוקרה לאריק איינשטיין ומופע הרוק הישראלי “לייב” – מפגש מתעניינים לתושבים חוזרים בשיתוף הסוכנות שבו נכחו כ-25 איש, סיוע בפתיחת הספרייה העברית באמסטרדם ותמיכה בספרייה העברית בהאג.
אילנה לנג-שומרוני, מקימת הספרייה בהאג, מדגישה כי הבית הישראלי מהווה גורם חשוב ותומך בפעילות המקום, הן כספרייה והן כמקום מפגש למבוגרים ולילדים דוברי עברית בהאג וסביבותיה. “מעבר לתמיכה החומרית שרון דואגת לעזרה בקידום הפעילויות השונות ואף מגיעה באופן אישי מדי פעם למפגשים. כל הפעילות בספרייה נערכת בהתנדבות מלאה וללא עלות למשתתפים כך שתמיכת הבית הישראלי חשובה מאוד”, אומרת לנג-שומרוני.
הקשר עם הספרייה מדגים היטב את הגישה של בואנוס, שמבקשת לתמוך ביוזמות מקומיות: “אנחנו רוצים לראות מה כבר קורה בשטח ואז להעצים את זה ולעזור לזה לקרות. אנחנו מתחברים למתנדבים שכבר עושים ונותנים להם כלים כדי שהדברים ייצאו לפועל”.
ומה אנחנו צפויים לראות בעתיד?
“לאחרונה הגיעה להולנד הקומונה השלישית של שינשיניות תנועת הצופים (מתנדבות שנת שירות) והן ימשיכו את הפעילות של שבט “שבשבת” שאנחנו תומכים בה, גם הספרייה העברית באמסטרדם נפתחה לא מזמן וכמובן שהספרייה העברית בהאג תמשיך לפעול ולערוך הרצאות. אני מקווה לקיים עוד ערב אינפורמטיבי למי שמעוניינים לקבל מידע על חזרה ארצה. נציין את ימי הזיכרון, נחגוג את יום העצמאות ונשתתף ביום המעשים הטובים. בתקווה נציין השנה גם את יום האישה הבין-לאומי. אני יכולה גם לגלות שמתבשל עוד מופע מוזיקלי ישראלי בסגנון של ‘להקת לייב’ המוצלח, אבל בינתיים אני לא יכולה לתת עוד פרטים”.
לסיום, שלושה דברים מעשיים שהבית הישראלי יכול לעשות למעני, כישראלית שגרה בהולנד
“ראשית, אם את מתעניינת בחזרה לארץ את מוזמנת ליצור קשר בפייסבוק או במייל, לשאול שאלות ולקבל מידע על הסיוע הניתן לתושבים חוזרים. אנחנו נדע גם לחבר אותך לכל המוסדות הממשלתיים הרלבנטיים (מכס, ביטוח לאומי, משרד החינוך) ובכלל לשמש אוזן קשבת ולתת כתף.
אם את רוצה ליהנות מתרבות ישראלית ועברית, את יכולה לבוא לאירועים הרבים שאנחנו תומכים בהם (הם מפורסמים באופן קבוע בעמוד הפייסבוק של דאצ’טאון ובלוח האירועים).
וברמה הפרקטית המיידית את מוזמנת להזמין פנקס-יומן לשנה החדשה, עם תאריכים עבריים ולועזיים, רעיונות לפעילויות, משחקים ועוד. אנחנו גם שולחות ערכות מקסימות לחגים, והכל – חינם”.
הדפסת כתבה
