בדיוק לפני שנה סיפרנו כאן על חוק חדש שנכנס לתוקף, שמחד, נועד להבטיח שעובדים יקבלו חוזה העסקה קבוע לאחר שנתיים, ומאידך, יקל על מעסיקים לפטר עובדים בלי קשר להיותם מועסקים בחוזה זמני או קבוע.
שנה אחרי שנכנס החוק לתוקף, כותב NRC כי החוק לא הביא להקלה בפיטורי עובדים, למרות שהפך לכאורה לפשוט יותר. 75% משופטי השלום במדינה מבטלים יותר תביעות פיטורין שהוגשו להם במסגרת החוק החדש, לעומת מס’ התביעות שביטלו כאשר החוק הישן היה בתוקף. במקרה של ספק, מבטלים שופטים תביעות פיטורין משום שהם סבורים כי הפיצוי המוגדר בחוק הנוכחי (transitievergoeding) אשר לו זכאים העובדים המפוטרים, נמוך מדי.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מדד החדשנות – הולנד במקום ברביעי
חשש ממוסד איסלמיסטי ברוטרדם
אלו הנתונים העולים מסקר שערכה אוניברסיטת אמסטרדם בקרב חמישים שופטי בתי משפט השלום, שהם שישית מסך כל השופטים במדינה. לודווייק אשר (PvdA), השר לעניינים חברתיים, ביקש להעריך את מידת הצלחתו של החוק החדש. תוצאות בחינה זו נשלחו לפרלמנט בשבוע שעבר.
במכתב ששלח לפרלמנט, הדגיש השר כי עדיין מוקדם מדי מכדי להסיק מסקנות האם החוק עובד או לא. הוא מבקש לערוך בחינה מקיפה ב-2020. מבחינה פוליטית מונח הרבה על הכף עבור אשר, ששוקל להנהיג את ה-PvdA. כשר הממונה על ענייני התעסוקה במדינה, הוא רוצה להפוך את שוק העבודה לנקי והוגן יותר: החוק החדש מאפשר למעסיקים להיות פחות הססניים בבואם להעניק לעובדים חוזה העסקה קבוע. אם יסתבר כי החוק החדש, שגרר ביקורת רבה, נכשל, זו תהיה מורשתו הפוליטית כשר.
אשר מבקש להיפגש עם הוועדה המשפטית המייעצת לרשות השופטת (Raad van Rechtspraak) משום שגובה הפיצויים אינו אמור לשחק תפקיד בפסק הדין. “מסתבר כי המציאות שונה”, כותב אשר במכתבו לפרלמנט. שופטים צריכים להעריך תביעות לפיטורין על פי תוכנן, בלי קשר לכמה כסף מקבל העובד המפוטר.
החוק נכנס כאמור לתוקף לפני שנה, במטרה להגמיש את שוק העבודה. החוק נועד “לפשט, לזרז ולהוזיל” פיטורי עובדים. מטרה נוספת של החוק הייתה להעניק הגנה משמעותית יותר לעובדים המועסקים בחוזים גמישים וזמניים.
פיטורים במקרים בהם החברה נקלעה לקשיים, או במקרים בהם העובד אינו מסוגל עוד לעבוד בשל מחלה ממושכת מטופלים עתה על ידי שירות התעסוקה (UWV). בתי משפט השלום מופקדים על טיפול בפיטורים מכל סיבה אחרת, כגון ביצועים נמוכים, או קונפליקט תעסוקתי. גובה הפיצויים במקרה של פיטורין הוא שליש עד מחצית משכורת חודשית אחת לכל שנת העסקה עד סכום מקסימלי של 75,000 אירו.
מנתונים שנאספו על ידי הוועדה המשפטית המייעצת, לא הצליח החוק החדש לשנות את המגמה לפיה זוכים מעסיקים להקלות מן השופטים בבואם לתבוע פיטוריו של עובד. בין השנים 2013 ל-2015 פחת מספר הפיטורים על בסיס תפקוד העובד מ-4756 ל-3308. הימשכות מגמה זו תפחית את מספר המפוטרים עד ל-2907, כאשר לכאורה, אמור החוק החדש ליצור אפקט הפוך. בדומה לשר אשר, סבורים עורכי הסקר כי עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות מקיפות.
בתשובותיהם לסקר, אומרים שופטים כי לעיתים הם דוחים תביעות לפיטורין משום שאינם מוצאים להן בסיס. חלק מהמקרים אינם “שחור ולבן”, הם אומרים. לרוב קורים דברים נוספים במקום העבודה שמשחקים תפקיד. חלק מהשופטים סבורים כי גובה פיצויי הפיטורין אינו סביר. הם סבורים כי חסר מרחב תמרון פיננסי שיאפשר “להפריד בין הנצים”.
הגובה הממוצע של פיצויי הפיטורין כעת עומד על 19,000 אירו, על פי סקר שנערך בקרב עורכי דין לענייני תעסוקה, שהוצג יחד עם נתוני הסקר שנערך בקרב השופטים. סכום זה הוא כמחצית מגובה פיצויי הפיטורין שהיו נהוגים טרם החלת החוק החדש.
נושא נוסף עליו מבקש אשר לדון עם הוועדה המשפטית המייעצת הוא הנטייה של מספר שופטים להקשות על מעבידים לפטר עובדים בשל מערכת יחסים עכורה, למרות שהם רואים שהמצב כבר אינו בר תיקון.
אשר אומר כי לא ניתן עדיין לקבוע אם החוק החדש הביא לעלייה במספר המשרות בחוזה קבוע. ברבעון האחרון של 2015 וברבעון הראשון של 2016, נרשמה עלייה של 25,000 במספר החוזים הקבועים. אולם מספר העובדים הזמניים שקיבלו חוזים קבועים לא עלה: מספר זה נותר על פי אשר “פחות או יותר יציב”. “המספרים מציגים משום כך תמונה מעורבת”.
מקור: NRC
הדפסת כתבה
