הסיכוי שהעיר זוולה (Zwolle) תוזכר בדפים ראשונים של מדריך תיירות בהולנד הוא לא רב. למרות זאת, אם יש לכם כמה שעות להקדיש לביקור בזוולה הממוקמת כשעה וחצי נסיעה בכיוון צפון מזרח מאמסטרדאם, אז תוכלו לגלות את הולנד פחות ממורקת ומדושנת וגם לבקר בתערוכה הבוחנת את נבכי נפשו של האדם של יוצרת הולנדית מרתקת, פסלת לוטה בלוקר (Lotta Blokker).
מבקר ארעי בזוולה, בירת מחוז אוברייסל (Overijssel), יבחין מיד שאופייה של העיר קצת שונה מערים הולנדיות טיפוסיות של מחוזות צפון ודרום הולנד. הרחובות של העיר לא יוצרים מבנה סדור ומתוכנן בקפידה ומרכז העיר, אותו ניתן לחצות בעשר דקות, הוא בצורת כוכב משונה המוקף תעלה ששימשה להגנת העיר בימי הביניים. לאורך התעלה – מדשאות רחבות ידיים ובתים מרשימים של סוחרים עוד מתקופת ימי הביניים, כאשר זוולה הייתה עיר מסחר חשובה, חברה בברית ערי הנזה. בתוך מרכז העיר אולי תרגישו יותר כמו בעיר גרמנית או אף דרום אירופאית מאשר בהולנד – עצי אלון וערמון מרהיבים שמסתירים את השמיים ומשליכים את מרכולתם ארצה ללא בושה, בתי עשירים מפוזרים לרווחה בין גינות וכיכרות – לא בדיוק מופת של אדריכלות פרוטסטנטית הולנדית טיפוסית – והעדר של רשת תעלות מפותחת, מאפיין חובה של ערים הולנדיות.
אנשי זוולה הם אנשים מחוספסים ולא מתרגשים מאפנות בקלות. את אחד מהם לא תוכלו לפספס: העתק של אדם, יצירתו של אוגוסט רודן, עומד כבר חמישים שנה בכיכר המרכזית של העיר,Grote Kerkplein. ליד הפסל תמצאו את מספר הטלפון של אדם ואם תתקשרו אליו אז תשמעו אותו מגולל את מסכת חייו העסיסית, מרכל על אנשי ממסד התרבות של הולנד ובעיקר מלין על גורלו המר של הפֶּסֶל. האיבר המרשים של אדם הוא אצבעו המורה הימנית שמופנית בחוזקה כלפי מטה – כנראה כמחווה של רודן לאדם של מיכלאנג’לו בפרסקו המפורסם.
אילו רודן היה יוצר את האדם היום, הוא לבטח היה מניף את אצבעו המרשימה בכיוון של Museum de Fundatie, הנמצא במרחק חמש דקות הליכה, בו מוצגת היום תערוכה The Hour of the Wolf של פסלת הולנדית לוטה בלוקר (Lotta Blokker), ממשיכת דרכו מובהקת של רודן. המוזאון עצמו הוא מוזאון אומנות אקלקטי, פרי דמיונו של דירק האנמה (Dirk Hannema), אספן אמנות מושבע ודמות ציורית אך שנויה במחלוקת בהולנד בשל יחסיו החמים עם השלטון הנאצי בשנות הכיבוש. למבנה המוזאון בעל סגנון ניאו-קלאסי מפואר היסטוריה עשירה משלו: הוא הוקם באמצע המאה התשע-עשרה עבור בית משפט מחוזי אך ננטש כעבור כמה עשרות שנים ומאז עבר מיד ליד ושימש לצרכים שונים. רק בתחילת שנות האלפיים לאחר שיפוץ יסודי הוא הפך למשכן של המוזאון החדש. לא מזמן התווספו אליו שתי קומות נוספות בצורה של בועה ענקית היושבת מעל למבנה הקלאסי המקורי. הבועה נראית כחללית מסרט מדע בדיוני: היא מכוסה במרצפות בצבע שמימי ומשקיפה על העיר מהמעמד הרם דרך עין ענקית הלא היא חלון בגובה שתי קומות מזכוכית כחולה. אקלקטיקה, כבר אמרנו? בתוך חלל התערוכות הפוסט-מודרני הזה נמצאת התערוכה בשבילה באנו לזוולה.
לוטה בלוקר לא חוששת מלעסוק בנושא שייצא מהאפנה די מזמן – נפש האדם. זה מתחיל מהשם של התערוכה, The Hour of the Wolf, שהוא הפנייה לסרט אימה קלאסי של אינגמר ברגמן על אדם הנרדף על-ידי הזיות מהעבר. בשביל לוטה בלוקר השעות הקטנות של הלילה זה הזמן שבו מתגלים המאוויים של הנפש, זה הזמן שהיא מתחילה לעבוד. הפסלים של בלוקר הם אנשים במצבים נפשיים שונים – געגוע, פחד, חיבה, אבדן דרך, כמיהה. טכניקת הפיסול שלה הוא ריאליסטית להחריד עד כדי תחושה פיזית ממש כי אלה אנשים אמתיים ששרויים בחלל התערוכה. כל פסל הוא דרמה שאפשר להתבונן בה ארוכות. בלוקר מנצלת את סוגת הפיסול עד תום וכל מגע של האזמל שלה הוא אמירה. לכל חריץ ולכל רגב יש תפקיד.
אם העיניים הם הראי של הנפש אז לעיניים מקדישה לוטה בלוקר תשומת לב מיוחדת. דרך העיניים העמוקות מביטים בנו אנשי בלוקר בחזרה ובוחנים אותנו בקפידה כאילו אלה הם שבאו לתערוכה לבהות בנו ולא להפך. כל מפגש עיניים כזה מרטיט משהו בפנים וזה ממשיך לרטוט עוד זמן רב. אצל לוטה בלוקר העיניים הם הדבר הראשון והאחרון שאתה פוגש וזה בניגוד מעניין למקורותיה הקלאסיים שלה. ביוון ורומה העתיקה ואף אצל מיכלאנג’לו העיניים הם לעולם מרכז הכובד של יצירה. הם משלימים אבל ולא מובילים אותה. לוטה בלוקר מגיעה לנקודת שווי משקל נדירה בין עמידה בטוחה על כתפיהם של הנפילים לבין קריאתם הביקורתית שמאפשרת יצירת שפה אמנותית אישית חדשה.
האקספרסיה של בלוקר והטכניקה העצמתית לא משאירות ספק לגבי מקור ההשראה העיקרי שלה – אוגוסט רודן. היא נשבתה בקסמו לאחר ביקור במוזאון רודן בפריז ומאז הולכת בעקבותיו בבטחה. היא למדה פיסול בעיר ממנה רודן עצמו שאב השראה, פלורנס. מרחב הדימויים שלה מתחיל בפיסול הקלאסי אך ממשיך הרבה מעבר: מונוס ממילו ומדונה של מיכאלאנג’לו בפייטה ועד ל”סטאלקר” של אנדריי טרקובסקי ודיוקן עצמי של לוסיאן פרוייד.
יש משהו מרענן להפליא באמנית הולנדית צעירה שבוחרת במדיום קלאסי וכל-כך פיזי שהוא בדרך כלל נשלט על-ידי גברים בשביל לעבוד על נושא שתמיד נשאר עכשווי. וכשהיא עושה את זה במיומנות עילאית ובכישרון כביר אז יש סיכוי שהרענון יישאר לזמן ארוך. לכו תבקרו את לוטה בלוקר ומה שאתם חושבים על פיסול מודרני כבר לא יהיה אותו דבר.
כתובת המוזיאון: Blijmarkt 20, 8011 NE, Zwolle,
התערוכה פתוחה בתאריכים: 30/08/2014-05/01/2015
צילומים בכתבה באדיבות: ג’ני גרשקוביץ
הדפסת כתבה
