אתם בטח מכירים את זה – הייתם בביקור בארץ, פגשתם חברים ומשפחה, נהניתם, אכלתם… וכשחזרתם לבית שכאן נתקפתם דכדוך. נעה ברום מציעה לכם חמש שיטות בדוקות שעוזרות לה להתמודד
עליי תמיד שורה דיכאון מסוים אחרי ביקור בארץ, ובעלי כבר יודע שבשבוע שאחרי החזרה קשה לי מאוד. אבל השנה קרה לי משהו אחר. השנה הדיכאון הזה שציפיתי לו כמעט כמובן מאליו כמעט שלא היה.
מכיוון שאפילו אני הופתעתי, ניסיתי להסתכל על כל התהליך מהצד כדי ללמוד ממה שקרה לי.
ובכן, הנה אני כאן כדי לחלוק עמכם כמה תובנות.
לפני שאנחנו מתחילים אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לדבר מה שעלה דווקא בשיחה עם מאומנת שלי שעמה חלקתי ראשונה את תחושת האי-דיכאון לאחר ששאלה אותי את השאלה הנצחית: “איך היה לך בארץ?”
על תשובתי היא אמרה: “את מדברת הרבה על תכנון, והנה את בעצמך עושה את מה שאת מדברת עליו”. והיא צדקה. מבלי לשים לב היה זה התכנון שעבד בשבילי הפעם ועליו אני רוצה לדבר.
אז תודה לך מאומנת נפלאה, אני יודעת שיש סיכוי טוב שאת קוראת כאן.
אז ככה, התכנון היה בחמישה תחומים שונים שהשפיעו כל אחד בדרכו, והנה הם:
1. עבודה
עוד לפני החופשה, ובעיקר כעצמאית, נזקקתי לתכנן את שבוע העבודה של אחרי החזרה מהארץ. אני זוכרת שתכננתי לי רק דברים שיעשו לי כיף (כי הרי חשבתי שאהיה בדיכאון) כמו פגישות עם קולגות שנעים לי בחברתם. בנוסף היו שם דברים שאין ברירה אלא לקום מהכיסא ולעשות, כאלה שלא תלויים רק בי, כאלה שהייתי חייבת להופיע אליהם, וזה עזר מאוד.
2. חברים
במקרה קרה שלמחרת החזרה נחתה פה חברה טובה מאוד שגרה כאן בעבר ובאה לביקור של סופשבוע.
התכנונים סביב הביקור שלה – סידור הבית, לאן ללכת, מה להכין, מה לבשל – עזרו מאוד.
כמובן שנוכחותה הייתה הדבר הכי מעודד ומוציא מדיכאון.
אז עכשיו למדתי: דווקא בימים לחוצים כאלה של אחרי חזרה, כשיש עוד מזוודות לפרוק ואולי גם אי-אילו כביסות לכבס, זה הזמן להזמין חברים טובים, כי הם טעם החיים גם פה. זה לא חייב להיות לסופשבוע שלם, גם כמה שעות פה ושם יועילו.
3. מזוודות
ציינתי מזוודות וכביסות אז אמשיך עם זה. למזלי אנחנו מתארחים אצל הוריי אז יש מכונת כביסה והכבסים חוזרים עם “הריח של הכביסה של סבתא” (הריח של המרכך של “סוד” עושה את זה לילדים שלי גם שבועות אחרי שחוזרים) ולפחות את כאב הראש הזה אני חוסכת לעצמי.
אבל המזוודות, הו המזוודות…
תמיד אני מתמהמהת עם הפירוק שלהן, והן יושבות בחדר השינה עוד שבוע לפחות במחשבה שככה החופשה תימשך עוד קצת… מסתבר שזו טעות!
העובדה שהגיעו אורחים להתארח בבית גרמה לי לפרוק את המזוודות ולהעלותן למחסן עוד ביום החזרה.
וראה זה פלא – הסתבר לי שהסברה שלי שהן עוזרות לי להתרפק עוד מעט על הביקור בארץ שגויה ממש.
דווקא העובדה שהכול היה מסודר בארונות בצ’יק צ’ק הקנתה תחושת קלילות נפלאה, כאילו זהו – המשכנו הלאה והחיים זורמים במקום עוד למרוח ולמרוח ולהתבאס.
4. בישולים
אני בטח לא היחידה שמביאה תקרובות מהארץ, כי אף שניתן למצוא פה דברים רבים, אני גרה בהאג, כך שאין לנו פה את היכולת לקפוץ לרגע לסופר שמחזיק מצרכי יסוד ישראליים.
אז הפעם הבאתי טחינה משומשום מלא, פקאנים סיניים וקמח מצות, כי הילדים שלי אוהבים קניידלעך גם אחרי הפסח ואת השניצל שלהם הם הכי אוהבים מצופה בקמח מצה, ואני יכולה להבין לליבם – זה טעים.
בזכות האורחים מצאתי את עצמי מבשלת המון אוכל ישראלי, כזה שאכלתי בארץ אצל חברים או במסעדות (הקולינריה הישראלית באמת שלא מפסיקה להפתיע).
מה אני אגיד לכם? לראות אנשים זרים מתלקקים מהמגוון של סלטים שונים, תבשיל בקר מעולה של פסח וכמובן שניצלים מעוף בקמח מצה, פשוט העלה חיוך על פני והמון גאווה לאומית.
מסקנה: אחרי החזרה מהארץ בפעם הבאה, להזמין חברים לא ישראלים לטעום את המטעמים שלנו. אוכל זה דבר כל כך מנחם וביתי, אז הנה, הכנסנו גם אותו לתפריט.
5. תמונות לפייסבוק
כאן אני ממש חושבת שפיצחתי משהו ואני ממליצה גם לכם לעשות כך. לא תצטערו:
לאחרונה יותר מתמיד, יצא לי לדבר על “להיות נוכח ב-100%”. זוהי פילוסופיה שקשורה לחשיבה חיובית ומיינדפולנס והחלטתי ללכת עם זה עד הסוף בכל מה שקשור בהנאה שלנו בחופשה.
כמובן שבנוסף להיותי נוכחת דאגתי שגם המצלמה תנכח וצילמתי על ימין ועל שמאל כל מיני מקומות יפים שהיינו בהם, אבל באותו הרגע הייתי בהם ורק בהם מבלי לשתף את כל העולם ולבדוק כל העת כמה לייקים קיבלתי.
אחר כך, כשכבר חזרתי להולנד, העליתי בכל יום כמה תמונות שאין ספק שהיה בהם את אפקט ה”וואו” שהארץ היפה שלנו מייצרת.
ביום הראשון לחזרתנו: שיתוף של תמונות מראש הנקרה – וואו.
למחרת: שיתוף של תמונות מטיול בים של חוף השרון – וואו.
עובר עוד יום ושיתוף של אוכל ישראלי – וואו.
ולקינוח שיתוף של הכנת מצות ביתיות על הטאבון – וואו נוסף ואחרון לסדרה.
ככה בכל יום הראיתי לעולם כמה מהמם ויפה בארץ ונמלאתי גאווה בכל פעם שקיבלתי עוד “לייק”, בעיקר כשחבריי הלא-ישראלים התלהבו מאד.
וזה מסתבר, בניגוד למזוודות מלאות, עזר לי מאוד להאריך את החופשה באופן מודע (מה גם שהיו כאלה שבאמת חשבו שאני עוד שם… ).
לסיכום, מי ששם לב לרעיון המרכזי שהצגתי בתחילת המאמר, תכנון, ראה שגם לתכנון הזמן שלאחר החופשה, ולא רק לזה שבזמן החופשה, יש השפעה רבה על ההתנהלות, בעיקר הנפשית, של החזרה לשגרה ועל הפחתת תחושת העצבות הטבעית שעלולה להופיע כשאנו חוזרים מכל חופשה, ועל אחת כמה וכמה מחופשה בארץ.
אשמח לשמוע מה אתם חושבים והאם יש לכם “טריקים” שעוזרים לכם להתגבר על התחושות המעיבות האלה.
אני למשל מכירה אנשים שמיד עם חזרתם מחופשה אחת, הם כבר משריינים מקומות לחופשה הבאה שלהם. נחמד, לא?
ומה אתם עושים?
הדפסת כתבה
