מאת: גילי גוראל ומורן יהלי-זליקוביץ
לראשונה הגיעה השנה להולנד קומונת מתנדבי שנת שירות מטעם הסוכנות היהודית. רגע לפני פעילויות הקיץ והגעת הש”שינים החדשים, הם סיפרו לנו על הדברים שמילאו אותם גאווה, הסכימו על החוויה ההולנדית החד משמעית ונתנו כמה טיפים לישראלים
מדי שנה שולחת הסוכנות היהודית כמאה שליחים צעירים במיוחד לקהילות היהודיות בתפוצות – הש”שינים (שינשינים), משרתי שנת השירות, שדוחים את שירותם הצבאי בשנה כדי להתנסות בחוויה ייחודית של התפתחות אישית ומעורבות חברתית. השנה לראשונה נחתה בהולנד קומונת ש”שינים: דנה רזין מיהוד, רון ויקטוריה דאמן מאשקלון, פלג וינברג מראש העין וליאור לויזון משוהם. לקראת סיום השנה והגעתה של קומונה ב’, הם סיפרו ל”דאצ’טאון” על העבודה עם קהילות היהודים והישראלים והחיים ביחד באמסטלפיין.
מה בעצם עושים?
דנה היא מרכזת ההדרכה ומדריכה בשבט “שבשבת”, אחד משבטי “הנהגת צבר” – צופים ישראלים מחוץ לישראל. ליאור הוא מרכז הלוגיסטיקה והמפעלים של השבט ומדריך. רון גם היא פעילה בצופים ואילו פלג, שמעיד על עצמו שגדל בנוער העובד, מדריך ומסייע לפיתוח ההדרכה בתנועת הבונים דרור ובשומר הצעיר, קן מסטריכט. ליאור עובד גם בתנועת הנוער נצר, תנועה עולמית של הקהילה היהודית הרפורמית.
אך התמיכה בתנועות הנוער אינה הפעילות היחידה של הש”שינים. דנה ופלג מתנדבים במוסדות החינוך היהודיים ראש פינה, מיימונידס וגן שמחה. הם משתלבים בהוראת העברית הפורמלית, עורכים פעילויות שונות בנושאי ישראל ויהדות, ומארגנים יחד עם צוות המורים את פעילויות החגים. רון מתנדבת במוזיאון היהודי על שלושת חלקיו וב”קהילה עברית”, וליאור ופלג מעבירים שיעורים פרטיים בעברית.
דנה: תפקיד נוסף שלי הוא נציגה של ארגון “הבית הישראלי”. הארגון הוא חלק ממשרד העלייה והקליטה, עובד בשיתוף עם השגרירות ומטרתו לקשר בין הישראלים החיים מחוץ לישראל ולשמור על הקשר שלהם לישראל. אני עובדת תחת ההנהלה בלונדון ומאוד נהנית מעבודה זו. מקום ההשמה האחרון שלי הוא פרויקט “מסע”. זהו ענף בסוכנות היהודית שמרכז מספר רב מאוד של תוכניות עבור חבר’ה צעירים המעוניינים לחוות שנה בישראל. אני עוזרת לצעירים לבחור תוכנית אשר בה ירצו להשתתף בארץ, בין אם זו תוכנית לימודים באוניברסיטה, התמחות בחברה או התנדבות בקיבוץ. זה כיף לפגוש הולנדים שמתעניינים לחיות שנה בישראל ולטעום ממנה קצת!
חזה נפוח ומשפחה חדשה
רון: במהלך השיעורים הפרטיים שאנו מעבירים לילדים בשעות אחר הצהריים תמיד מרגשת אותי בחינת ההתקדמות של הילדים, אחד אחד הם מנפחים לי את החזה מרוב גאווה.
דנה: החיים המשותפים יחד עם עוד שלושה ש”שינים. הרעיון הוא מאוד נחמד כשאתה שומע עליו. אבל כשזה מגיע בפועל למחיה מחוץ לבית שלך, מחוץ למדינה בה גדלת, יחד עם עוד שלושה צעירים שהם בשוק טוטלי בערך כמוך, זה לא פשוט. אבל כן, זו החוויה הכי טובה שהייתה לי, ובלב שלם אני יכולה להגיד שעיצבה אותי.
למדתי להיות סבלנית וסובלנית כלפי האחר, למדתי להתאפק ולא לירות לכל עבר את מחשבותיי ודרישותיי, לדעת לכבד את השותפים שלי ולהקשיב להם, גם כשאני לא מסוגלת להכיל אף אחד אחר.
אני מרגישה שעצם החיים בקומונה, בלי סופ”ש בבית עם המשפחה ומעגל החברים המוכר, גרמו לשותפים שלי להיות חברים שלי באמת, שמכירים אותי לגמרי.
פלג: כל ההתנסות הזו של לגור מחוץ לבית, במרחק רב מאד וביחד עם שלושה חברים זה משהו מיוחד ומעצב מבחינתי. בשונה משנת שירות רגילה, לנו אין את האפשרות לחזור הביתה לסופ”ש או לבקש מאחד ההורים לעזור לתקן את האופניים שהתקלקלו. יש לנו זה את זה. העצמאות הכמעט מוחלטת הזו בשילוב עם השותפות שלנו היא החוויה המעצבת שלי – להכיר ברמה הכי גבוהה שלושה אנשים חדשים, לגור איתם ולחיות איתם. זה ממש כמו להיות המשפחה אחד של השני, לתמוך או לחזק כשקשה ולפרגן כשמצליח. זו חוויה מיוחדת שאני בספק אם ייצא לי לחוות שוב.
ליאור: אחת החוויות הגדולות, שקיבלתי ממנה המון היא כניסה למשפחה מאמצת. בשל המרחק הגדול מהבית מקבל כל חבר קומונה משפחה מאמצת מהקהילה. המשפחה המאמצת שלי היא משפחת ברלינסקי, שאצלה אני נמצא כל ארוחת שישי ולפחות פעם בשבוע. זו חוויה מעצימה ברגע שאתה נכנס אליה. עם אנשים כל כך אכפתיים ונעימים אתה אוטומטית מרגיש בבית, והיום חוץ מהבית בארץ והקומונה יש לי גם בית שלישי אצל משפחת ברלינסקי.
החוויה ההולנדית שלי – פיטסן!
כאן נרשמת תמימות דעים רועמת – האופניים…
רון: תקלות שונות ומשונות עם האופניים שלי. ורגע השיא בו קמתי בוקר אחד ונוכחתי לדעת שהם אינם.
דנה: ללא ספק חוויה הולנדית – לרכוב בבוקר לעבודה ובערב לקניות בסופר. לרכוב יחד עם ההולנדים המחושלים בבקרים הכי סוערים של החורף ולהרגיש גאה בעצמי! וקצת להתבאס כשאני מגיעה רטובה לבית הספר. כשאני יכולה להגיד שבמשך כל שנת השירות רכבתי באופניים לעבודה, אני מרגישה הולנדית!
פלג: נסיעות באופניים. נגד הרוח בכל כיוון שבו אסע, בקור, בחום היחסי, בשלג ובגשם. לנסוע לעבודה בבוקר ולהגיע עוד לפני שזרחה השמש, לכעוס עם ההולנדים כשאנשים נוסעים לאט או כשתיירים נתקעים בדרך, לאותת על אופניים. לקלוט באמצע הדרך מהתחנה המרכזית לקומונה שאני באמת נוסע ברחבי אמסטרדם ואמסטלפיין ומכיר את כל הדרך.
ליאור: לא האמנתי עד כמה האופניים הם כלי הכרחי כאן. אחרי חודש אתה מתרגל לאופניים שלך ולומד ליהנות מהנסיעות בבוקר לעבודה, מהנסיעות לסופר ולכל מקום שאליו אתה צריך להגיע. להגיע אחרי שבעה חודשים לביקור בארץ ולעבור לאוטו פיתח אצלי געגוע לאופניים…
רעיונות והצעות לקהילה הישראלית בהולנד:
רון: לשלוח את הילדים לאחת מתנועות הנוער או תוכניות החינוך הלא פורמלי. זה הדבר הכי קרוב שיש לילדות ישראלית.
דנה: להמשיך ולקיים את האירועים והפרויקטים המשותפים ולנסות ולשמר כמה שיותר את העברית, המסורת והמנהגים הישראלים אצל הילדים, גם באמצעות תנועות הנוער והחוגים.
פלג: להיות פתוחים לפעילויות חדשות. כל הארגונים היהודיים או הישראליים בהולנד, והקומונה בפרט, מציעים המון אפשרויות לפעילויות מכל הסוגים ולכל הגילאים. כדאי לתת לילדים שלכם לנסות תנועות או ארגונים שונים, גם אם בארץ הייתם בעצמכם חלק מתנועה מסוימת.
ליאור: חשוב לי מאוד שהקהילה הישראלית תכיר את הקומונה ותוכל להיעזר בה ולעזור לה. תהיו פעילים, תשתתפו, תציעו הצעות ותתנו גם הערות על מנת שנוכל להשתפר.
בעוד חודשים בודדים, לאחר פעילות הקיץ הענפה שעליה נדווח בהמשך, יחזרו חברי הקומונה ארצה ויתגייסו לשירות צבאי (או לעתודה). אנו מאחלים להם בהצלחה, מקווים לראותם שוב בהולנד, ומחכים להכיר את הקומונה הבאה.
הדפסת כתבה
