דאם סקוור, 10 בבוקר, 27 באפריל 2015.
ממש עוד מעט המדרכות והכבישים יתמלאו באנשים, וסירות יגדשו את תעלות העיר. כרגע זה עדיין אפשרי להסתובב ברחובות באופניים או ברגל, בזמן שאנשים בכתום, מהולנד ומחוצה לה, מתחילים לזרום מהתחנה המרכזית לכיוון מרכז העיר. אחרים בוודאי מנסים להימלט לפני שיהיה צפוף ורועש מדי לנוע ברחבי העיר. זהו הקינג’ס דיי, ואני בדרך לעוד יום עבודה, מן הסתם עמוס מן הרגיל.
כמו אצל שאר האנשים, זהו יום המלך השני שלי. אצלי כי זו השנה השניה שלי בהולנד, אצל השאר זה מפני שמאז 1890 ועד לפני שנתיים זה עדיין נקרא ‘יום המלכה’. אבל הסיבה לחגיגות לא באמת חשובה, לא לי, וגם בטח לא לכל ההולנדים. בסך הכל זה נראה קצת מופרך שכל החגיגה המוגזמת הזאת בכתום היא מסיבת יום ההולדת ה-48 של המלך ווילם אלכסנדר. אני די בטוח שהאנשים ברחוב חוגגים בשביל עצמם, לא בשבילו. אבל ליום המלך/כה יש חוקים משלו, לפי מה שסיפרו לי. רוב תחזיות מזג האוויר בשבוע שלפני היו של גשם וקור (יחסי), אבל בסוף, כמו בכל שנה, יצאה השמש. אולי המלך הזה בכל זאת יודע לעשות כמה דברים.
בדרך על האופניים מהדירה שלי במזרח העיר לכיוון המרכז, רוב המדרכות הפכו ליום אחד לשוק פשפשים. ילדים הולנדים, בעידוד ההורים, מנצלים את החופשה לאמן את כישורי הסחר שלהם, ביום היחיד בשנה שהוא פטור ממס. עפ”י מה שקראתי בויקיפדיה, זו ג’סטה היסטורית של המלכה לנתיניה.
קצת מוזר לראות באיזו רצינות הם מתכננים את העניין הזה, כשטריטוריות המכירה מסומנות כבר כמה ימים מראש עם איזולירבנד על המדרכות.
כשאני עובר מול הילדה המרוכזת בכינור שלה ליד הסופרמרקט בוואטרלופליין, אני תוהה מה הסיבה שגרמה לה לעבור להתאמן בנגינה בחוץ. ההולנדיים באופן כללי הם אנשים ביתיים, אוהבי הפרטיות. כלל זה לא ממש תקף ביום המלך, כשאנשים מרוקנים את הבתים שלהם למכירה ברחוב. ביום אחד בשנה, ההולנדים יוצאים מהבית, ומוציאים איתם את הבית החוצה.
דאם סקוור, 19:30. סוף יום עבודה, ואני חוזר לרחובות העמוסים לסשן תמונות קצר נוסף. השמש כבר מתחילה להתקפל מאחורי הארמון המלכותי. המדרכות מלאות בהרבה פחיות בירה ירוקות שעברו הרבה קיבות בדרך להרבה שירותים ניידים. שוטרים על סוסים וניידות משטרה מפלסים דרך בין הקאלברסטראט לדאמראק, במסר חד משמעי שהכל בשליטה ותחת פיקוח. מזווית מסוימת כל ההצגה הזאת מרגישה די מאולצת, לא משהו חסר תקדים. בסך הכל זוהי מסיבת רחוב גדולה עם הרבה אלכוהול, הרבה אנשים, והרבה זבל שיפונה עד הבוקר. כאוס מתוכנן ומאורגן.
את האופניים השארתי בבוקר בחניון בטוח ליד התחנה המרכזית. ברחוב, אין מצב שהם היו נשארים שלמים. בדרך לחניון אני מביט בסירות הצבעוניות האחרונות אשר עושות דרכן בתעלות. כנראה שההבדל בחוויה שלי בין הקינגס-דיי שעבר לנוכחי, הוא שהשנה יכולתי לדעת בדיוק למה לצפות, ומה שאני רואה מסביב כבר לא מדהים אותי. על האופניים, אני מפלס את דרכי בין האנשים חזרה מזרחה, לדירה. שקיעה אמסטרדמית צבעונית ואני די מבסוט שהיום הזה נגמר, ויחזור רק עוד שנה ובאותה מתכונת בדיוק. בדירה החתולה כבר בטח מתה מרעב ומחכה שאאכיל אותה. כנראה שאני כבר קצת הולנדי.
צילומים: עמרי רביב
הדפסת כתבה
