תיק Talk – סיפור הסטלינג תרפי של טל

הכל התחיל בביקור שלי במוזיאון התיקים באמסטרדם (ז”ל). החלטה של רגע לעלות על רכבת לאמסטרדם, שהיתה אחת ההחלטות הטובות שלי בשנתיים שאני גרה בהולנד. היא היתה כזו גם בשל היותו של הביקור הזה, הביקור האחרון שלי במקום הקסום הזה שנקרא “מוזיאון התיקים והארנקים” וגם כי הביקור הזה גרם לי להתחיל “לחטט” בתיקים של נשים. 

>> קורונה בהולנד: המספרים והחדשות, יום אחרי יום
>>> לערוץ היוטיוב של דאצ׳טאון

מוזיאון התיקים הוא (היה…) בית תעלה הולנדי, האוצר בתוכו אוסף של אלפי תיקים, שמספרים את סיפורה של התקופה, של האופנה, ואת סיפורם של בעליהם. לצד תיקים של מדונה, מרגרט תאצ’ר והילארי קלינטון, הוצגו תיקי שאנל, לואי ויטון, איב סאן לורן ושאר מעצבים. כולם מציגים באופן ויזואלי את הפונקציה הרגשית, שמילאו עבור האדם שנשא אותם והתקופה בהיסטוריה שבה עוצבו. 

הרעיון המקורי שלי היה לשלב את הביקור במוזיאון עם “ביקור” של כל אחת מהמשתתפות בתיק שהיא סוחבת. נכון שהיא מכירה אותו והוא התיק שלה, אבל היא לא תמיד חושבת עליו כעל אביזר לבוש משמעותי, כזה שנושא את הזהות שלה על הכתף או על הגב וכזה, שמספר את הסיפור שלה עם כסף (שהרי הוא נושא בתוכו את הארנק שלה). 

תיק הוא כבר מזמן לא רק כלי כיבול, שקית משודרגת. תיק, כפי שהוכיח למבקריו מוזיאון התיקים, הוא סמל לתקופה, הוא חלק ממסע בזמן ומהזהות של אדונו או גבירתו. 

כבר בשבועות הראשונים של הקורונה באירופה, הודיע המוזיאון על סגירת דלתותיו והביא לסיומם של סיפורי התיקים שאצורים בו. 

על אף סגירת הדלתות הפיזיות, החלטתי לפתוח דלתות וירטואליות באמצעות הזום לתיקיהן של נשים ישראליות בארץ ובעולם. הזום מאפשר לנשים באשר הן להיפגש יחד לערב שכולו “חיטוט” בתיק שלהן ובתיקים של נשים אחרות, אבל לא חיטוט לשם חיטוט, אלא לשם העמקה וחיפוש זהות במעמקי התיק….

לאורך החודשים האחרונים אני מקשיבה לסיפורי תיקים נשיים ונפעמת בכל פעם מחדש מהעושר הנמצא בכל אחד מהתיקים האלה, מכמות המידע שהם מכילים, הזכרונות, ומהיותם מיכל עבור האישה שלה הם שייכים. 

>>> על בגדי ריקוד ותעוזה – סטייל תרפי הלכה למעשה
>>> לכל הכתבות של פז ארבל

התיק שטל סוחבת, אבל לא סוחבת…

אני רוצה לשתף אתכם בסיפורה של חברתי טל, שחשבתי שאני מכירה, עד שהכירה לי את התיק שלה…

אני מכירה את טל מגיל 17. התחלנו את מסע ההיכרות והקניות שלנו במשלחת ישראלית – פלסטינאית – אמריקאית של משרד החוץ לדנוור – קולורדו. בזמן שהיינו אמורות לסייע למשרד החוץ הישראלי לגשר על הפערים בדרך לשלום, סייענו בעיקר למשרד המסחר האמריקאי לגשר על שער המטבע…

מאז אנחנו מתרגלות ריחוק חברתי – היא גרה בדרום הארץ, אחות אחראית בחדר ניתוח בבי”ח, ואני באזור השרון ובעוד אזורי זמן בעולם. כבר שנים שאנחנו מגשרות באמצעות הטכנולגיה על פערי הזמן והמרחק. 

בתחילת מרץ היתה אמורה להגיע לקוויקי באמסטרדם. תיכננו לבדוק כמה מהר אפשר לבזבז משכורת של אחות במערכת הבריאות בחזקת משכורת של עובדת סוציאלית. ביורו. אבל אז הגיעה הקורונה….

מאז אנחנו חולמות בזום. כל פעם עושות זום אין על מקום אחר – מתלבטות אולי עדיף לנו להמיר את ה”הון המשותף” שלנו דווקא לזלוטי….

לפני מספר שבועות השתתפה טל, כאמור, באחת מסדנאות התיקים שלי. זו היתה עוד דרך “להיפגש” ולפזר על הקבוצה הנשית קצת “טל”. היא הצליחה לזכות בליבן בגדול, כמו שהיא תמיד מצליחה. סיפרה להן סיפורי מלתחה וסיפורי חדר ניתוח, שכבר הוכחו כיעילים בלהחזיק צופים מכל העולם גם 16 עונות אם צריך….

אבל התיק שלה, איך לומר, לא היה זוהר כמו הג’לי בארוחת הערב של החולים ב”סורוקה”. תיק שעיקר התפקיד שלו היה ,לדבריה, להסתיר את הבטן. תיק שהגאווה המרכזית של גבירתו היתה, שהוא “מקבל את הצורה של הגוף”. תיק שמייד כשסיים למלא את תפקיד ההסתרה המרכזי שלו נכנס לארונית בחדר ההלבשה וממתין לסיום המשמרת, המתנה שיכולה להתארך מאוד לפעמים. בקיצור, תיק בהמתנה כזה. 

אז אחרי עוד מספר סיפורים עלא ‘גרייס אנטומי’, וכשנדמה שהוילון כבר עומד להיסגר על המיטה שלה, טל פתאום הוציאה את אזמל המנתחים מהשק – מהתיק….

נכון שזה התיק היומיומי שלה, תיק הזהות שלה, הנאמן, שממתין שתסיים את המשמרת כדי שהוא יוכל להסתיר את מה שהיא חושבת שצריך להסתיר, אבל יש בבית, שלא לומר בויטרינה בסלון, עוד תיק. פראדה. 

חשבנו שהיא צוחקת, אבל בתקופה שבה את קובייה על מסך הזום, את בקלות יכולה לקחת את המחשב לסלון ולהוכיח את טענתך. היינו כחולמות (חלום בלהות כמובן).

בתוך הויטרינה בסלון, כאילו היה סרוויס לפסח, עמד תיק פראדה יפייפה. תיק שנקנה לטל כמתנת יומולדת 40 לפני מספר שנים. תיק שמאז ראה אור יום, או יותר נכון, אור לילה, רק פעם אחת ויחידה כשליווה את טל לאירוע רשמי, שבו היא הרגישה מאוד מחופשת הן בבגדים שלבשה והן בתיק שנשאה.

תיק שניצב דווקא בסלון כדי להזכיר לטל מידי יום, כאילו היתה דיירת בבית האח הגדול – “להתלבש בהתאם”. 

תיק שמזכיר בנוכחותו, שגם אם היא לא נושאת אותו, את הבושה שהיא יכולה להמיט על עצמה אם תמשיך לרכוש בגדים בחנות “להיט באופנה” הבאר שבעית, שבה היא רוכשת את “מיטב” מחלצותיה.

וב”מיטב” אני מתכוונת למכנסיים, חולצות ארוכות וקצרות ולכל פריט שמחירו לא עולה על 5 שקלים (תרגום לזלוטי ישלח בהודעה פרטית לנרשמות) לא משנה מה כמות הבד שהוא מכיל.

כי ב”להיט באופנה” שמעדיפים אגב למתג את התוויות שלהם באנגלית (Lahit Baofna – ראו תמונה מצורפת להוכחת דבריי), נותנים ללקוחה הרגשה של חו”ל, בואך מילאנו, בואך פראדה. 

אחרי עצירת שירותים בשל צחוק מתמשך לצד שתיית ליטר מים וגיל שמעל 40, טל המשיכה לנסות ולהסביר לכל משתתפות הסדנא, ביניהן נשות טיפול המומות, שהתלבטו לגבי חובת הדיווח שלהן במקרה שכזה, את הבחירה במיקום של התיק. 

התיק בהיותו סמל ליוקרה ומעמד בעצם מהווה עבורה סטנדרט בנוגע לאופן שבו היא מתלבשת. טל חשה שאם היה יכול לדבר “פולנית”, היה ודאי שואל אותה שאלה אחת ויחידה: “ככה את יוצאת מהבית?” 

הוא אמנם לא יוצא איתה, אבל ממגדל השן שלו בויטרינה שבסלון, הוא משקיף עליה ומאשר את הופעתה בכל יציאה שלה. הוא סוג של שוטר אופנה שחי בויטרינה (לציין שטל נשואה לשוטר אמיתי שחולק איתה את יתר הבית…), ושללא מילים אומר לה מידי יום: “חייל – שפר הופעתך”. 

אם הייתי צריכה להמר, הייתי אומרת שהיא אפילו מצדיעה לו טרם צאתה מהבית, אחרי שפקד עליה לעבור לעמידת “נוח”.

כשהתבוננתי בתיק הפראדה הקטן והמנצנץ של טל חשבתי בהתחלה שהוא הכי לא מייצג את מי שהיא – בחורה שלא אכפת לה אם היא להיט באופנה, שמתלבשת בלי להתחשב באופנה עצמה, אישה גדולה מהחיים, שהתכשיט הכי רציני שלה זה כפכפי הוויאנס, הכי אמיתית ומצחיקה, הכי בגובה העיניים והכי צנועה. 

אבל אחרי שנגמרה הסדנא, ונשארתי עם עצמי ועם התמונה של הפראדה, שלה ושלנו, פתאום הבנתי משהו.

הבנתי את הדמיון – כמה התיק קטן ונוצץ כמוה וכמה הוא נוכח למרות גודלו, כמה הוא והיא הם תכשיטים אמיתיים שמעטרים כל מפגש חברתי שהם משתתפים בו, כמה בלתי אפשרי להתעלם מהם, וכמה שניהם הם “ישר ולפנים”, לא מתנצלים על מי שהם – וכמה שניהם הכי להיט באופנה. 

בעודי כותבת שורות אלה, הבנתי שהפראדה מייצג אולי את האישה שהיא בפנים, ואולי בגלל זה הוא בויטרינה.

 אבל האישה שהיא בפנים, היא האישה שאני רואה מולי יומיום, בכל שיחה, בכל תגובה בפייסבוק, זו שאיתה אני חולמת, האישה שתמיד תהיה באופנה בשבילי  – האישה שלובשת פראדה. מבפנים.

הדפסת כתבה