על בגדי ריקוד ובגדי תעוזה – סטיילינג תרפי הלכה למעשה

מאז שנת 2002 בה סיימתי את חוק לימודי בעבודה סוציאלית, אני פוקדת מתנסים, אולמות המוארים בתאורת ניאון ואודיטוריומים עייפים, שמוצפים במטפלים כמוני, שבאו כדי לשמוע עוד תיאור מקרה מצמרר, לקחת חלק בעוד יום עיון על בעיה בוערת, או להיות חלק מפאנל למידה בנושא (מדכא) כזה או אחר.

בשנתיים האחרונות מאז ששיטת סטיילינג תרפי נכנסה לארון הבגדים שלי הממשי והמטאפורי, אני פוקדת אולמות אחרים – אולמות מוארים, במוזיאונים בעיקר, שמציגים מפעלי חיים של מעצבים, או קונספט חדשני הקשור באופנה. באולמות האלה עיני מבריקות, אבל כבר לא מעצב, אלא מהתרגשות. יש פעמים בהן אני עומדת נפעמת מול היצירתיות, יכולת המשחק, והחיבור שנעשה בין עולם האופנה לעולמות נוספים. אלה הרגעים שבהם אני מבינה מהי התרוממות רוח וסיפוק שמקורו באושר טהור ולא בקטסטרופה שטופלה או נמנעה….

שתי התערוכות בהן ביקרתי בחודש ינואר עונות בדיוק על ההגדרה ומסבירות מהי אופנה, ממה היא שואבת השראה וכיצד היא נראית באופן הטהור שלה, לפני שהיא הופכת לטרנד שאנחנו קונות בחנויות. 

Let’s dance
FASHION IN DANCE, FROM TUTUS TO SNEAKERS

התערוכה Let’s dance התקיימה במוזיאון האומנות העירוני של האג מתארת את הקשר שבין ריקוד לאופנה, או במילים אחרות על רחבת הריקודים כעל מסלול דוגמנות – a dance floor as a catwalk. 

היא מציגה את האופן בו עולם הריקוד משמש מקור השראה לעולם האופנה ונפתחת בתצוגת נעלי עקב, שעוצבו בהשראת נעלי הבלרינה וממשיכה לשמלות, שהתפתחו מחצאית הטוטו (ע”ע קארי ברדשו בפרסומת ל”סקס והעיר הגדולה”).

באולם המרכזי מתנגנת מוזיקת רקע של “אגם הברבורים” וספק רקדנית – ספק דוגמנית, מסתובבת בתיבת נגינה ענקית כשהיא עוטה על גופה שמלה שהיא ספק חצאית טוטו, ספק שמלת מעצבים. חדר אחר מתאר את האופן בו הפכו בגדי היפ הופ והסניקרס ללבוש יומיומי וכיצד ריקוד הדיסקו הכתיב לבוש ובחדר לידו כבר שולטות שמלות הערב שעוצבו עבור נשפים.

מעצבים ידועי שם כמו דיור מציגים שמלות שמוטיב הטול שולט בהן, כדורי דיסקו מרצדים על בובות ראווה בבגדי מועדונים. כך שסגנונות הריקוד כבר מזמן לא משפיעים רק על מה שנשמע, אלא על מה שנלבש. היות וביקרתי בתערוכה ביום ראשון, החדר האחרון הפך הלכה למעשה לאולם ריקודים בו פיזזו רקדנים מקצועיים לצד רקדנים חובבים מקהל המבקרים לצלילי הג’ייב והצ’רלסטון. האווירה במקום משמחת, קלילה ובעיקר עושה חשק לעלות על שמלת גדילים ולפצוח במחול (אם לא לצלילי הדיסקו, אז לכל הפחות לצלילו של “צדיק כתמר”….). כי כמו אופנה גם ריקוד הוא עניין של תנועה, חופש ויופי. אז שימו עליכם סניקרס, בגד גוף או חותלות, בואו להאג וצאו במחולות!

אמנם התערוכה כבר הסתיימה, אבל כאן תוכלו להמשיך ולהתרשם כאן

Thierry Mugler: Couturissime

התערוכה השנייה שברצוני להפציר בכם לראות היא זו של המעצב הצרפתי טיירי מוגלר, שמתקיימת במוזיאון האומנות ברוטרדם.

מוגלר (שמוכר גם בזכות הבשמים היקרים שלו, שלא יורדים מהגוף גם אחרי רחצה עם ליפה) מציג בתערוכה Couturissime  – 150 דגמים נועזים כל אחד בגזרתו, צבעיו, החומרים מהם עשוי והרעיון שמאחורי, שנוצרו בין השנים 1977 ל– 2014. 

המעבר בין החללים השונים במוזיאון כמו עוקב אחר דרכו של יוצר יוצא דופן, שחולל מהפכה בעולם האופנה עם גזרות מורפולוגיות ועתידניות, צלליות נוצצות, פיסוליות ואלגנטיות, קווים קפדניים, כריות בכתפיים ומחוכים, שמלבישים אישה נשגבת, חושנית ועוצמתית, המצויה במטמורפוזה מתמדת. התערוכה מציעה צלילה לדמיונו הייחודי, מפגש פנים מול פנים עם הפרפקציוניזם שלו, סגנונו ההוליוודי – הדרמטי, חלומותיו המלאים ביצורים אקזוטיים, ארוטיקה ומדע בדיוני. כל אלו מסבירים את בחירותיו הנועזות בצבעים, מרקמים ובחומרים חדשניים באופנה עילית כמו מתכת, פרווה מזויפת, ויניל ולטקס.

טיירי מוגלר נותן ,בעיני, ביטוי ויזואלי למושג “בגדי תעוזה” ולוקח אותו לאקסטרים. האופן שבו הוא מתרגם רעיון לכדי מראה, היכולת לשחק והיצירתיות המתפרצת הופכים את התערוכה לאטרקטיבית עבור המשפחה כולה. ביקרתי במקום עם בעל ושני ילדים וכולם יצאו נפעמים מהמחזה המרהיב. אך עבור אלו ש”גן האופנה” הוא דומיננטי ב DNA שלהם, זו ממש חגיגה. ממליצה בחום (בעיקר כשבחוץ קפוא) לתת לטיירי מוגלר להפשיר לכם את הגוף ולהמיס לכם את הלב!

לעמוד התערוכה באתר המוזיאון

הדפסת כתבה