סטודנטית חדשה בהולנד: נחיתה רכה והלם תרבות

עכשיו אפשר להתחיל. אני מציינת כבר שלושה שבועות בעיר ליידן, מקום שבאמת הפתיע אותי ביופיו ובקסמיו. ואיך אפשר שלא? אחרי שלל סידורים, הכנות, בירוקרטיה והתרוצצויות לרוב, הייתה לי נחיתה רכה למזג אוויר חם יותר מבירושלים שממנה אני מגיעה, תעלות נוצצות בכל פינה ומגוון סטודנטים שמחים וחברותיים.

נחיתה רכה, ובכל זאת הלם תרבות קל, כפי שחזה השלט של בנק ING שקידם את פניי בשדה התעופה – Culture shock, here I come. ובכן, הדבר הראשון שתפס את עיני בעיר הזאת הוא ריבוי חלונות הבתים חסרי הווילונות, שמהם נשקפות דירות קטנות וחמודות, רובן מעוצבות בצורה חמימה וביתית למדי. מפתיע עד כמה החשיפה הזו מקובלת, אפילו בשעות הלילה ניתן לראות דירות ריקות, זוג מחובק שרואה טלוויזיה או אנשים מבוגרים קוראים לצד מנורה. הדירות האלה עוררו בי תערובת של תחושות אי נוחות לצד תחושות של חום וגעגועים למשפחה, לחבר ולחברים שהשארתי בבית. מה שלא ממש הקל על ההתמודדות עם השינוי הזה שבחרתי לעשות בחיי, לצאת לחילופי סטודנטים בהולנד.

ואיך אפשר שלא לכתוב על ההתרשמות מההולנדים. לפחות מנקודת המבט שלי אפשר לחלק אותם לסטודנטים וללא-סטודנטים. מבחינת הלא-סטודנטים, עד כה רוב האנשים שפגשתי היו מקסימים, מאוד אדיבים ומסבירי פנים. בנוגע לסטודנטים ההולנדים, נדמה לי לפעמים שהם יותר ישראלים מאשר אירופאים. הם התברכו בלא מעט Hutzpa – מפריעים בשיעורים, מתארגנים לפני שהמרצה מסיים לדבר ומאוד ישירים בדיבורם. יש להם גם סרקזם קצת מוזר, לדוגמא, כשאמרתי לאחת השותפות שלי שאשמח לבלות איתה היא אמרה “טוב, עכשיו כשביקשת אין לי ממש ברירה..”. השאירה אותי קצת חסרת מילים. הרבה מהסטודנטים הבין-לאומיים חושבים שהסטודנטים ההולנדים לא נחמדים (או להגדרתם Rude), אבל אני חושבת שיהיה אפשר להסתדר איתם. הנה, עוד אופטימיות להמשך.

ואם כבר עסקתי בסטודנטים בין לאומיים, אז כמובן שפגשתי לא מעט מהם. במסגרת שבוע האוריינטציה שארגנה הרשת לסטודנטים בין-לאומיים התמזגנו לחבורה שכוללת שני אוסטרלים, גרמניה, הולנדית-סקוטית, איטלקיה, יווניה וישראלית (אנוכי). האמת שקצת הופתעתי לגלות שהבין-לאומיות היא בעצם “בין-מערביות”, ורוב הסטודנטים שמגיעים לכאן הם מאירופה או אוסטרליה (באופן מפתיע עוד לא פגשתי אמריקאים). כך שההבדלים בינינו לא מאוד גדולים, לטוב ולרע. בכל זאת אני תמיד שמחה להכיר אנשים מרחבי העולם, לשמוע על אורח החיים שלהם ולהבין שבסוף כולנו אותו הדבר. לא אשקר אם אגיד ששמחתי שלא הפנו כלפיי ביקורת בנוגע ישראל, לפחות לא בהתחלה (והאמת שעדיין לא). לא שיש לי בעיה עם ביקורת, נהפוך הוא, אבל מניסיון עבר זה לא כל כך נעים כשהמילה הראשונה שבן אדם אומר לך זה “ג’נוסייד” (אכן קרה).

זהו בינתיים. בפוסט הבא – רשמים ראשונים מהקולינריה ההולנדית, מפגשים לא צפויים באוניברסיטה, ו… אמסטרדם.

הדפסת כתבה