בלוגרית בגולה

פוסט ראשון צריך להיות חגיגי ומרגש לא?

נתחיל בכמה ציוצים חשובים. אני לא הולכת לכתוב על:

o כמה קשה לי כאן
o לחפור על תהליך המעבר להולנד יותר מדיי
o לחפור על עצמי (טוב…קצת)
o לספר לכם כמה הולנד מהממת
o -לדבר על מזג האוויר – נושא שיחה חביב אצל הולנדים וזה מדבק
o לדבר על האוכל ההולנדי (אני מאוהבי ההרינג)
o לקשקש על קשיי ההסתגלות (לא שאני חס וחלילה ממעיטה בערכם!)

לכתוב.

כתיבה משחררת. פורקת. עוטפת. חושפת. מרוקנת ומכילה. מילים מילים המשתלטות על דפים לבנים. ממלאות ולעיתים גם חונקות. לפעמים המילים הן שק הדמעות שלי. ביטוי לתחושות. רגשות. חוויות ורקימת חלומות. הרבה מחשבות היורדות לדף, מתיישבות בנחת וממתינות ל’הוצאה לפועל’. לעיתים ההוצאה מתעכבת, אך החלק הטוב הטוב באמת: המילים גם מזרזות ודברים מתגלגלים להם החוצה ונהפכים למציאות. למילים יש כוח. תנסו זה עובד.

התחלתי לכתוב לפני שנים כחלק מתהליך מאד אישי, כואב ואינטימי. כתבתי למגירה ובעיקר לעצמי. הכל נותר חבוי, סגור ונעול במגירה. יושב לו בשקט וממתין. מפחד לצאת לאור ולהחשף.

מעברים בחיים.
החלטנו לעבור להולנד ולהצטרף לבן זוגי אשר עובד כאן, לאחר שנת ניסיון לחיות כמשפחה נורמטיבית וחייכנית על קו: ישראל- הולנד. תסריט אפשרי, אך סוחט. ההחלטה לא היתה פשוטה והתבשלה במשך כמה חודשים. הרבה חששות. היסוסים. פחדים. תחושות מעורבות עד אשר נפלה ההכרעה: עוברים!

בתחילת המעבר אתה עוסק באוטומט, בירורים, סידורים, אופרציה. מארגן את המעבר.במקרה שלנו העיסוק במעבר הסיח את מחשבותיי הטורדניות: על מה אני הולכת לעשות בהולנד?!.
היה לי ברור שבהתחלה לא אחפש עבודה, אלא אארגן את הבית, סידורים ואהיה עם הילדים כמה שיותר. אעזור ואלווה בתהליך ההסתגלות. התהליך לא היה פשוט והרבה מיתוסים נופצו בשלב זה. המיתוס המרכזי: ‘ילדים קולטים שפה חדשה תוך שלושה חדשים’. מיתוס זה נופץ באכזריות: נכון שילדים קולטים מהר שפה, אך שלושה חודשים?! אין מצב. לוקח להם זמן לקלוט, לעבד ובטח להרגיש בטחון לדבר בשפה חדשה. זה לא פשוט לראות אותם לא מבינים ומתקשים זה בהחלט ה קורע לב, אך מנגד זה מעצים לראות אותם מתמודדים ומתחשלים ולאט לאט מסתגלים ומוצאים את מקומם בארץ הגבינות וההרינג. כל אחד בקצב שלו. אני מאד גאה בהם. אני מודה שהדחקתי באותו שלב שגם אני עברתי יחד איתם תהליך הסתגלות. הדרך עבורי לתעד את המעבר והחוויות הראשונות היתה דרך פתיחת הבלוג: ׳מעברים בחיים׳. בבלוג אני כותבת על המעברים בחיים – מישראל להולנד. מישראלית ל׳זרה׳. מעברים מזרות להסתגלות ולתחושה של בית. מעברים שלי, אישיים. תהפוכות. זה התחיל עבורי ובשביל המשפחה וחברים, אבל מודה שהתמכרתי. מעודדת מהתגובות סביבי והפניות החלטתי לפתח את זה ולכתוב על כל מיני נושאים וגם המלצות על אמסטרדם והסביבה. לוקח זמן לפשוט את המסיכה ולהחשף דרך המילים. אני לומדת על עצמי המון וגם זוכה לתעד את כל מה שעובר עלינו.

שינוי.

השינוי עבורי היה ל’היות בבית”. הצלחתי בעבודתי האחרונה לשמור על איזון שפוי בין בית לקריירה ולהיות עם הילדים אחה״צ. כאן זה אחרת. אני הרבה עם הילדים. עם עצמי. בבית. לא פשוט, אני מודה. אני רגילה להיות בעשייה. מוקפת באנשים, עסוקה, מתוכננת, אין זמן, מג׳נגלת בין הכל. יש בי גם צד תזזיתי אשר קצת התמתן בגלל הקור ההולנדי, אך עדיין בועט. לפתע יש זמן וצריך למלא אותו. לנהל אותו לבד. זה מאתגר. זה לא פשוט להמציא ולמצוא עשייה חדשה במדינה אחרת. השינוי טלטל אותי. הכל פתוח עבורי וזה יותר מבלבל. למצוא את הכיוון שלי.
אני מאמינה במשפט ׳לאן שקשה לך, לשמה תלך׳. זה משפט כל כך עוצמתי וכל כך מדוייק. אני לגמרי שמה מצויידת בסבלנות ואופטימיות.

הפכתי להיות ׳בלוגרית בגולה׳ בין יתר עיסוקיי. המעבר פתח אותי לדברים חדשים שאנו לא מעריכים מספיק ש׳אין לנו זמן׳. בתרבות ה׳אין זמן׳ אשר לצערי כל כך מקודשת בארץ והפכה למנטרה דיי מעצבנת, לא עוצרים. לא מתבוננים. לא נושמים. רק עוברים. חולפים ועסוקים במשימה הבאה.
׳לעצור׳ לא נשמע טוב בארץ הקודש, וסליחה מראש על ההכללה.

בהולנד מקדישים יותר לתרבות הפנאי, לזמן, לשקט. להשקיע בעצמך. למצוא את עצמך רץ בוונדלפארק ולעצור להביט בברווזים. להסתכל על השמש ורק לחייך. ללוות טיולים בבית ספר. לרכב על אופניים סתם כך ללא מטרה. להעביר זמן איכות אמיתי עם ילדיי. זה נשמע טריוואלי, אבל זה ממש לא. למדתי להסתכל על הזמן אחרת ולהעריך אותו מחדש. להשקיע בעצמי ולעבוד על ייסורי המצפון ש’אני לא מקדמת את הקריירה שלי’. אני מקדמת את עצמי – קריירת חיי לא? אני לומדת. קוראת. משקיעה במשפחתי. עושה ספורט. כותבת. מכירה אנשים חדשים מכל העולם. מטיילת באירופה וגם עובדת בכמה פרויקטים בתחום שלי: שיווק דיגיטלי, עיצוב ותוכן. ההסתגלות לוקחת זמן וישנן נפילות. הגעגועים מדגדגים, אבל החוויה אדירה ומודה על ההזדמנות שנפלה בחלקנו לחיות באירופה. בשלב זה אני מסתכלת על הכל כהרפתקה משפחתית ובטוחה שרק אתפתח ואלמד ממנה יותר על עצמי. מבטיחה לשתף בקרוב ומקווה שנהנתם מהדייט הוירטואלי הראשון.